דוח: פחות קבילות נגד התאגיד, אך כמעט שליש מהן מוצדקות

• סך הקבילות בשנת 2025 - 1,514;
• ירידה לעומת 2024 - 16.5%;
• קבילות מוצדקות - 438, שהן 29%;
• חדשות ואקטואליה - 1,213 קבילות, שהן 80%;
• כאן 11 חדשות - 609 קבילות, שהן 40%;
• כאן חדשות ברשת ב - 502 קבילות, שהן 33%;
• תרבות דיבור, מינוח וניסוח - 440 קבילות, שהן 29%;
• תכנים ומסגרות שידור - 393 קבילות, שהן 26%;
• תוכן פוגעני או לא ראוי - 143 קבילות, שהן 9%;
• טעויות וחוסר דיוק - 153 קבילות, שהן 10%, פי שניים משנת 2024

דוח הממונה על קבילות הציבור בתאגיד השידור לשנת 2025 מציג לכאורה תמונה נוחה להנהלת כאן: מספר הקבילות ירד, תלונות על תוכן פוגעני פחתו מאוד, והדוח מדבר על למידה ארגונית, ריסון מקצועי והטמעת הקוד האתי. אלא שקריאה ביקורתית יותר של הנתונים מגלה תמונה מורכבת בהרבה: כמעט שליש מהקבילות שנבדקו נמצאו מוצדקות, תחום החדשות והאקטואליה ממשיך לרכז את עיקר הביקורת, והעלייה בתלונות על ניסוח, מינוח, מסגור וטעויות מצביעה על בעיה שאינה שולית - אלא נוגעת בליבת עבודתו של גוף שידור ציבורי בזמן מלחמה.

על-פי הדוח השנתי מספר 9 של הממונה, הד"ר אורי פז, בשנת 2025 התקבלו 1,514 קבילות, לעומת 1,812 בשנת 2024 - ירידה של 16.5%. בתאגיד מציגים זאת כחלק ממגמת ירידה מתמשכת לאורך שנות מלחמת חרבות ברזל: 2,131 קבילות בשנת 2023, 1,812 בשנת 2024 ו-1,514 בשנת 2025. ואולם גם הדוח עצמו מודה כי ירידה במספר הקבילות אינה בהכרח ירידה בביקורת הציבורית. חלק מהביקורת, כך נכתב בו, עבר לרשתות החברתיות, לפניות ישירות למגישים ולתוכניות, ולערוצי ביטוי שאינם מתורגמים לקבילה רשמית.

המספר שיושב בלב הדוח

הנתון הבולט ביותר בדוח אינו הירידה במספר הפניות אלא שיעור הקבילות המוצדקות. בשנת 2025 נמצאו 438 קבילות מוצדקות - 29% מכלל הקבילות. מדובר בשיעור זהה לשנת 2024, אך מבחינה ציבורית מדובר עדיין במספר גבוה: כמעט אחת מכל שלוש קבילות הסתיימה בקביעה כי היה בסיס לטענת הפונה ונמצא כשל כלשהו בעבודת המערכת.

המשמעות רחבה יותר מן המספר היבש. קבילה מוצדקת אינה רק אי-נוחות של צופה או מאזין, אלא מקרה שבו הממונה מצא פגם המצדיק תיקון, הבהרה, הפקת לקחים או שינוי התנהלות. כאשר מדובר בגוף שידור ציבורי הממומן מכספי הציבור ונדרש להקפדה יתרה על אמינות, איזון ודיוק, 438 קבילות מוצדקות בשנה אינן נתון שאפשר לעטוף רק במילים על "למידה ארגונית".

כאן חדשות סופגת את רוב האש

80% מכלל הקבילות בשנת 2025 עסקו בחדשות ובאקטואליה - 1,213 קבילות. זהו נתון צפוי בתקופת מלחמה, אך גם מדאיג: דווקא התחום שבו הציבור תלוי ביותר בתאגיד, בעיקר בשעת חירום, הוא התחום שבו מתרכזת הביקורת. כאן 11 חדשות היה הערוץ המוביל במספר הקבילות, עם 609 קבילות שהן 40% מכלל הפניות. אחריו כאן רשת ב', עם 502 קבילות שהן 33% מכלל הפניות.

גם בחלוקה לפי כלי שידור, הטלוויזיה ממשיכה להוביל: 811 קבילות, שהן 54% מכלל הקבילות, לעומת 613 קבילות ברדיו, שהן 40%. הדיגיטל, לעומת זאת, ריכז רק 58 קבילות - 4% בלבד. הנתון הזה אינו בהכרח מחמיא לתאגיד. הוא עשוי ללמד דווקא כי ביקורת על תכנים מקוונים אינה מגיעה למנגנון הקבילות הרשמי, אלא נבלעת בשיח הציבורי הרחב, שבו התאגיד אינו נדרש תמיד למענה מסודר ומנומק.

הבעיה זזה: פחות תוכן פוגעני, יותר ניסוח ודיוק

אחד הממצאים החיוביים בדוח הוא הירידה החדה בקבילות על תוכן פוגעני או לא ראוי. בשנת 2025 ירדה קטגוריה זו ל-143 קבילות בלבד, 9% מכלל הקבילות, לעומת 520 קבילות ו-29% בשנת 2024. בהשוואה לשנת 2023, שבה עמד שיעור הקבילות בנושא זה על 43%, מדובר בירידה משמעותית מאוד.

אלא שהבעיה לא נעלמה - היא שינתה צורה. התחום הגדול ביותר בשנת 2025 היה "תרבות דיבור, מינוח וניסוח", עם 440 קבילות - 29% מכלל הקבילות, לעומת 14% בלבד בשנת 2024. במילים פשוטות: הציבור מתלונן פחות על עצם שידורם של מראות קשים, אך הרבה יותר על הדרך שבה כאן מדבר, ממסגר, מגדיר ומתאר את המציאות.

גם הקטגוריה של "תכנים ומסגרות שידור" עלתה ל-393 קבילות - 26% מכלל הקבילות, לעומת 19% בשנה שקדמה לה. זהו נתון חשוב במיוחד משום שהוא אינו עוסק רק בטעות נקודתית, אלא בבחירות מערכתיות: מה לשדר, כמה זמן לשדר, באיזו מסגרת, באיזה סדר עדיפות ובאיזה הקשר.

סטרוק, כ"ץ ועמדי: כשהביקורת יורדת לשמות

הדוח אינו מסתפק בנתונים כלליים, אלא מביא שורה של דוגמאות הממחישות כיצד הפכה שאלת המינוח והניסוח לזירת מחלוקת מרכזית מול השידור הציבורי. באחד המקרים נמצאה קבילה מוצדקת לאחר שהמגיש אריה גולן כינה את השרה אורית סטרוק בשידור "אישה רעה, מרשעת". בתשובת הממונה נכתב כי הכינויים שנאמרו כלפי סטרוק "אינם מקובלים" וכי גורמי המקצוע העירו על כך לגולן. במקרה אחר נמצאה קבילה מוצדקת נגד התבטאות של שאול אמסטרדמסקי, שכינה את שר הביטחון ישראל כ"ץ "אפס"; בתאגיד הודו כי מדובר בהתבטאות שאינה ראויה ואינה במקומה, וציינו כי הנושא טופל בידי הגורמים הרלוונטיים בכאן חדשות.

גם שימוש בביטויים פרשניים חריפים כלפי כ"ץ עורר קבילות. במקרה שבו אמסטרדמסקי וליאל קייזר כינו את שר הביטחון "בובת ביטחון", הממונה לא קיבל את הקבילה כמוצדקת, אך נדרש להסביר כי מדובר בדימוי פרשני שנועד להמחיש טענה פוליטית ולא בכוונה לבזות את השר. ההבחנה הזו מלמדת על קו דק ובעייתי במיוחד: התאגיד מתיר לעיתונאיו לשון פרשנית חריפה, אך נאלץ פעם אחר פעם להסביר לציבור מדוע אותה לשון אינה חוצה את גבול הביזוי האישי.

דוגמה נוספת נגעה לאליאור לוי, שהתייחס לדבריו של עידן עמדי נגד האומנים שחתמו על מכתב נגד הכיבוש בעזה, וסיים את הדברים באמירה "בלה בלה בלה". הקבילה נמצאה מוצדקת. בתאגיד טענו כי כוונתו של לוי הייתה לקצר את תגובת עמדי ולא להביע זלזול אישי, אך הודו כי "ראוי היה להתבטא באופן שונה" וכי במערכת כאן חדשות הופקו לקחים. המקרה הזה חשוב במיוחד משום שהוא אינו עוסק בטעות עובדתית, אלא ביחס של מגיש או כתב לעמדתו של אדם ציבורי - בדיוק התחום שבו הציבור מזהה לעיתים הטיה עוד לפני שהיא מתבטאת במידע שגוי.

כותרות בזמן מלחמה

אחת הקבילות הבולטות עסקה בכותרת ששודרה בכאן 11 במהלך המלחמה עם אירן, לאחר הפגיעה בפתח תקוה: "גם הממ"דים התגלו כלא חסינים". המתלונן טען כי מדובר בניסוח חסר אחריות, מטעה ומסוכן. הממונה קיבל את הקבילה וקבע כי באירוע טרי, כאשר הנתונים עדיין אינם מגובשים, יש להיזהר מכותרות נחרצות העלולות ליצור רושם כללי ומטעה בציבור. זהו מקרה מובהק שבו לא מדובר ב"רגישות יתר" של צופה, אלא בשאלה ציבורית מעשית: כיצד ניסוח שגוי בזמן חירום עלול להשפיע על תחושת הביטחון ועל התנהגות אזרחים בזמן אמת.

גם כותרת באתר כאן על מינוי דוד זיני לראש השב"כ עוררה ביקורת. הכותרת שנבחרה הייתה: "חברו של ראש שב"כ הבא זיני: 'מקווה שיהיה נאמן לדמוקרטיה'". הקובל טען כי הכותרת מייצרת רושם כאילו יש חשש ממשי מנאמנותו של זיני לדמוקרטיה. הממונה לא קבע כי הקבילה מוצדקת, אך הודה כי ניתן היה לבחור ניסוח אחר. זו דוגמה טיפוסית לבעיה רחבה יותר: גם כאשר התאגיד אינו חורג מכללי האתיקה, בחירת כותרת אחת מתוך ראיון שלם עשויה למסגר איש ציבור באור שלילי ולהפוך משפט בודד ל"חזות הכול".

דיוק בשמות המתים

בפרק העוסק בטעויות וחוסר דיוק מופיעה קבילה שנגעה לשידור ברשת ב', שבו נאמר כי החטוף יוסי שרעבי "נרצח" בשבי חמאס, אף שלפי הודעת צה"ל הייתה סבירות גבוהה שנהרג כתוצאה מתקיפת חיל-האוויר. הקבילה נמצאה מוצדקת. בתשובת מכאן רשת ב' נמסר כי מקור התקלה בטעות אנוש וכי הנהלים בעניין חודדו. זהו מקרה רגיש במיוחד, משום שההבחנה בין "נרצח" לבין "נהרג" אינה לשונית בלבד; היא נוגעת לאחריות, לנסיבות המוות וליחס למשפחות החטופים.

דווקא הדוגמה הזו ממחישה מדוע העלייה בקבילות על טעויות וחוסר דיוק מטרידה כל כך. בשידור חדשות בזמן מלחמה, מילה אחת יכולה לשנות לחלוטין את משמעות האירוע. כאשר מדובר בחטופים, בנפגעים ובמשפחותיהם, אין מדובר רק בשגיאה מקצועית אלא בפגיעה אפשרית באמון הציבור ובכבודם של המעורבים.

הוויכוח על מילים טעונות ונטייה שמאלה

הדוח עוסק גם במחלוקת סביב מונחים פוליטיים וחברתיים. אחת הקבילות טענה כי כאן משתמש שוב ושוב במונחים כמו "חוק ההשתמטות" במקום חוק הגיוס, או "הפיכה משטרית" במקום הרפורמה המשפטית. הממונה השיב כי מדובר במונחים טעונים המשמשים חלקים בשיח הציבורי, וכי השימוש בהם אינו בהכרח מבטא עמדה מוסדית של התאגיד. עם זאת, עצם הצורך בהסבר הארוך מלמד עד כמה השידור הציבורי מתקשה לשכנע חלק מן הציבור כי בחירת המילים שלו ניטרלית.

במקרה אחר התקבלה קבילה על השימוש במילה "משתמטים" ביחס לחרדים שאינם מתגייסים לצה"ל. הממונה קבע כי מבחינה משפטית המונח "משתמטים" מתאים בדרך כלל למי שחלה עליהם חובת גיוס והם נמנעים ממנה שלא כדין, ואילו חרדים שאינם מתגייסים פועלים במסגרת הסדרים חוקיים של דחיית שירות או פטור. לכן נקבע כי השימוש במונח זה ביחס לכלל החרדים שאינם מתגייסים אינו מדויק, והקבילה נמצאה מוצדקת בחלקה.

גם אתר "מכאן" (בשפה הערבית) נזכר בדוח סביב קבילה על שימוש במונח "התנחלות" בנוגע להקמת היישוב היהודי שבולת בגליל. הקובלים, ובהם מנכ"ל בצלמו שי גליק, טענו כי מדובר במונח השמור ליישובים מעבר לקו הירוק וכי השימוש בו ביחס ליישוב בגליל פוגע בלגיטימיות שלו. בתאגיד השיבו כי המילה הערבית שבה השתמש המראיין מוחמד בכריה יכולה להתפרש כהתיישבות ולאו-דווקא כהתנחלות, וכי המרואיין, ד"ר סאמר סוויד מפקיעין, עסק בהתנגדות תושבי טורעאן להקמת היישוב. גם כאן, המקרה מלמד כי בשידור ציבורי דו-לשוני, תרגום ומינוח אינם פרטים טכניים אלא מוקדי חיכוך פוליטיים וציבוריים.

לצד התלונות על ניסוח, טעויות וכותרות בזמן מלחמה, הדוח חושף גם רובד אחר של ביקורת ציבורית: קבילות מצד מאזינים וצופים שראו בשידורי התאגיד פגיעה ברגישות דתית או מוסרית. בכאן מורשת נטען כי פרסומות שאינן תואמות את אופי התחנה משודרות בסמוך לשיעורי תורה. המתלונן טען כי לפני שיעור הלכתי של הרב שלמה אבינר משודרות פרסומות בעלות אופי שאינו דתי, שלדבריו פוגעות בכבוד הדת ובאופי קהל המאזינים. הוא טען גם כי הזמריר (ג'ינגל) של התחנה כולל קול אישה, ושאל האם לציבור הדתי אין זכות לרדיו דתי "שלפחות מכבד מעמד של שיעורי תורה". מנהל כאן מורשת יהונתן שורק השיב כי התחנה בוררת את הפרסומות בהתאם לרוח ציבור שומרי התורה והמצוות, אך אינה שולטת בתכנים המשודרים במסגרת החדשות של רשת ב' ובפרסומת שלפני התחזית. הוא גם דחה את הטענה שהזמריר התחנתי הוא קול אישה.

קבילה נוספת עסקה בסדרה "החמאם" בכאן 11. המתלונן, שהציג עצמו כיהודי דתי המכיר את המקורות, טען כי הסדרה מבטאת "זלזול וביזוי ערכי היהדות" וכי היא מסלפת מושגי יסוד מן התורה, ובהם המושג "עזאזל" מעבודת יום הכיפורים בבית המקדש, והופכת אותו לפולחן אימה אפל. התאגיד השיב כי מדובר בדרמה עלילתית ובדיונית, המציגה מוטיבים חברתיים מורכבים מנקודות מבט שונות. הקבילה נענתה לגופה, כלומר לא נקבעה כמוצדקת במובן חד, אך היא בהחלט משקפת ביקורת דתית-ערכית כלפי תכני התאגיד.

עוד מופיעה בדוח קבילה בעלת אופי מוסרי יותר מאשר דתי, על השמעת השיר "בחמש קם צייד" בכאן גימל. המתלונן טען כי לא מתאים להשמיע שיר על צייד ההורג ברבורים בתקופה שבה "יש לנו מספיק הרג". בתאגיד השיבו כי הם רואים חשיבות ברגישות לרגשות הציבור, אך גם בשמירה על חופש היצירה והביטוי האמנותי, וכי השמעת השיר נעשית בהקשר תרבותי-אמנותי ולא כהזדהות עם תוכנו. עצם הופעתן של קבילות מסוג זה בדוח מלמדת כי הביקורת על כאן אינה מוגבלת לפוליטיקה וחדשות - אלא נוגעת גם לשאלה האם שידור ציבורי יודע לכבד קהלים דתיים, מסורתיים ורגישים מוסרית.

עלייה מדאיגה בטעויות

הנתון המחייב את תשומת הלב הרבה ביותר מצד הנהלת התאגיד הוא העלייה בקבילות על טעויות וחוסר דיוק. בשנת 2025 נרשמו 153 קבילות בקטגוריה זו, שהן 10% מכלל הקבילות, לעומת 5% בלבד בשנת 2024. כלומר, שיעור הקבילות בנושא דיוק הוכפל.

אפשר להבין את הקושי: שנת 2025 הייתה שנה של מלחמה מתמשכת, שידורים חיים, עידכונים מהירים, מידע חלקי ומציאות ביטחונית משתנה. אך דווקא משום כך, חובת הדיוק של גוף שידור ציבורי אינה פוחתת אלא גוברת. מהירות הדיווח אינה יכולה להפוך להסבר קבוע לחוסר דיוק, בייחוד כאשר השידור הציבורי מבקש להציג עצמו כעוגן של אמינות בתוך רעש תקשורתי ופוליטי כבד.

הדוח מפרגן לעצמו - אבל הנתונים פחות נוחים

הטון הכללי של הדוח נוטה להדגיש מגמות חיוביות: הפקת לקחים, הטמעת קוד אתי, רגישות רבה יותר, ריסון בשידור תכנים קשים וירידה במספר הקבילות. יש לכך בסיס בנתונים, בעיקר בכל הנוגע לירידה בתוכן הפוגעני. אך הדוח גם מרכך את המשמעויות הקשות יותר של ממצאיו. כאשר 61% מהקבילות "נענו לגופן" ולא הוכרעו כמוצדקות או לא מוצדקות, 29% נמצאו מוצדקות ורק 9% נמצאו לא מוצדקות - עולה שאלה אם מנגנון ההכרעה מציג לציבור תמונה חדה מספיק של היקף הכשלים.

הקטגוריה "נענה לגופו" יכולה להיות מוצדקת במקרים עקרוניים או מורכבים, אך שיעור של 929 קבילות מתוך 1,514 מעורר קושי ציבורי: הציבור מקבל מענה, אך לא תמיד מקבל הכרעה ברורה. בגוף ציבורי, שקיפות אינה רק פרסום דוח שנתי אלא גם נכונות לסמן כשלים בצורה חדה, להבדיל בין ביקורת כללית לבין מחדל מקצועי, ולפרסם לקחים באופן המאפשר מעקב.

דוח קבילות הציבור של כאן לשנת 2025 אינו דוח כישלון, אך הוא גם אינו דוח שאפשר לקרוא ככתב זיכוי. הירידה במספר התלונות ובתוכן הפוגעני מלמדת על הפקת לקחים מסוימת, אך העלייה בקבילות על ניסוח, מסגור ודיוק חושפת את האתגר האמיתי: לא רק לשדר פחות מראות קשים, אלא לשדר חדשות מדויקות יותר, מאוזנות יותר וזהירות יותר במילים.

הדוגמאות המפורטות בדוח - אריה גולן, שאול אמסטרדמסקי, אליאור לוי, ליאל קייזר, מוחמד בכריה, יוסי שרעבי, אורית סטרוק, ישראל כ"ץ, עידן עמדי ודוד זיני - הופכות את המסמך הסטטיסטי לסיפור מטריד. הן מלמדות כי עיקר המבחן של כאן כבר אינו רק כמה תלונות הגיעו, אלא כיצד עיתונאיו מדברים, ממסגרים, מדייקים ומתייחסים לאישי ציבור, למשפחות חטופים, לציבור דתי ולצופים המבקשים משידור ציבורי לא רק מהירות - אלא גם זהירות.