החלטה במזונות קטין עוכבה חצי שנה - השופט קיבל הערה

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, מתח ביקורת על שופט בבית משפט השלום שעיכב במשך כחצי שנה החלטה בבקשה לקציבת מזונות קטין במסגרת הליך חדלות פירעון, אך הסתפק בהערה ולא קבע כי התלונה מוצדקת בפועל. השופט הנילון חדש במערכת, והנציב בחר שלא לחשוף את שמו.

ההחלטה ניתנה (5.5.26) בעקבות תלונה של עורך דין, בא-כוחה של אם יחידנית לקטין, שטען כי במשך חודשים לא ניתנה החלטה בבקשת הנאמן, וכי שתי בקשות שהגיש לזירוז ההחלטה לא זכו לכל התייחסות.

התלונה: בקשה רגישה שנותרה ללא מענה

לפי התלונה, הבקשה עסקה בקציבת מזונות לקטין, בנו של חייב שבהליכי חדלות פירעון. מדובר בהחלטה בעלת משמעות מעשית מיידית למשק בית של אם יחידנית ולילד קטין, אך למרות זאת חלף פרק זמן של כחצי שנה מאז הדיון ועד שניתנה החלטה. רק לאחר פניית הנציבות לשופט לקבלת התייחסותו לתלונה, ניתנה ההחלטה בפועל.

עורך הדין טען כי מעבר לעצם העיכוב, גם בקשות הזירוז שהגיש לא קיבלו מענה. בכך, לשיטתו, נגרם קושי ממשי למי שתלויים בהחלטה שיפוטית לצורך קביעת זכויותיהם הכספיות במסגרת הליך שבו ממילא מעורבים חובות, נושים ומגבלות כלכליות.

תגובת השופט: אחריות מלאה ועומס חריג

השופט אישר בתגובתו כי חל עיכוב ממושך במתן ההחלטה, ונטל עליו אחריות מלאה. הוא גם הודה כי לא פנה לנשיא בית המשפט שבו הוא מכהן, כפי שמחייבת תקנה 129(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, כאשר החלטה בערכאה ראשונה אינה ניתנת בתוך 90 ימים מתום הדיון.

השופט הסביר כי מונה לשיפוט מעט יותר משנה קודם לכן, שובץ במחלקת חדלות פירעון, וכי כמי שהגיע מן המגזר הפרטי נדרשה לו תקופת הסתגלות ולימוד. לדבריו, העומס הרב במערכת, הצורך לרכוש ניסיון בתחום חדש ותיעדוף המשימות תרמו לעיכוב, והוא הפיק לקחים כדי שמקרה דומה לא יישנה.

נשיא בית המשפט שבו מכהן השופט הביע ביוזמתו תמיכה בעמדתו, וציין כי בתחום חדלות הפירעון קיים עומס רב מאוד וכי הקצאת משאבי השיפוט אינה מספקת דיה. הוא הוסיף כי השופט שובץ בתחום שבו לא עסק לפני מינויו, למד את הנושא במהירות וביעילות ונטל אחריות מלאה על העיכוב.

עמדת הנציב: עיכוב בהחלטות פוגע באמון הציבור

הנציב קולה קבע כי השופט נהג כראוי כאשר נטל אחריות על העיכוב והבהיר כי הפיק לקחים. עם זאת, הוא הדגיש כי ההחלטה ניתנה כחצי שנה לאחר הדיון, כלומר מעבר ל-90 הימים הקבועים בתקנות, וכי השופט לא קיים את חובתו לדווח על כך בכתב לנשיא בית המשפט.

בהחלטתו שב הנציב והדגיש כי מתן החלטות ופסקי דין במועד אינו עניין טכני בלבד. לדבריו, אי-מתן החלטות בזמן פוגע בצדדים עצמם, פוגע במראית פני הצדק ועלול להביא לכרסום באמון בבתי המשפט. הוא ציין כי על שופטי ישראל ועל ראשי המערכת לעשות כל שביכולתם כדי לצמצם למינימום את תופעת העיכובים במתן החלטות ופסקי דין.

התוצאה: היה מקום להצדיק - אך נרשמה הערה בלבד

למרות הביקורת, קולה החליט שלא להצדיק את התלונה באופן מלא, אלא להסתפק ברישום הערה. הוא נימק זאת ב"חבלי הקליטה" של שופט חדש, בעומס העבודה שהוטל עליו, בכך שלא עסק בעבר בתיקי חדלות פירעון, במשך העיכוב, בנטילת האחריות המלאה ובהתחייבות להפיק לקחים.

הנציב הכיר בכך שהיה בסיס ממשי לביקורת על העיכוב, אך בחר במקרה זה במענה מתון. מבחינת הציבור, ובוודאי כאשר מדובר במזונות קטין, המסר החשוב יותר הוא כי החלטה שיפוטית מאוחרת אינה רק בעיה ניהולית - היא עלולה להפוך לפגיעה ממשית בזכויותיהם של מי שממתינים לה.