מהלך דרמטי: המדינה מוכרת את קרנות המורים ללא מכרז וללא רווח

המדינה מתקדמת במהלך שקט אך משמעותי: יציאה מלאה מקרנות ההשתלמות למורים והעברת השליטה בהן לידי הסתדרות המורים, תוך עקיפת מכרז פומבי. מדובר במהלך מבני עמוק, שאינו עוסק בחלוקת הכסף - אלא בזהות הגוף שינהל אותו בעתיד.

בניגוד לדיווחים שהתמקדו לאחרונה במאבק על מיליארדי השקלים העודפים בקרנות, רשות החברות הממשלתיות חושפת נדבך אחר: כוונה ממשלתית להיפרד מהחזקותיה ולשנות את מבנה הבעלות עצמו.

לא רק כסף - אלא שליטה

קרנות ההשתלמות למורים מחזיקות נכסים בהיקף של כ־38.6 מיליארד שקל ומשרתות כ־373 אלף עמיתים. עד כה, המדינה הייתה שותפה בבעלות ובניהול, לצד הסתדרות המורים וגופים נוספים.

כעת מבקשת המדינה למכור את חלקה - ובכך לצאת לחלוטין ממעורבות ישירה בניהול אחד ממנגנוני החיסכון הגדולים במערכת החינוך. המהלך אינו טכני בלבד: הוא משנה את מוקד קבלת ההחלטות, את מערך הפיקוח ואת האיזונים בין בעלי העניין.

למה ללא מכרז

אחת הנקודות החריגות במהלך היא הבקשה לפטור ממכרז. לפי המסמך, הסיבה אינה רק העדפה - אלא מגבלה מבנית:

* תקנוני החברות מחייבים רוב גבוה במיוחד לשינוי בעלות;
* העברת מניות לגורם חיצוני דורשת הסכמות רחבות;
* הקרנות מחויבות לפעול ללא כוונת רווח;
* הכנסת גוף עסקי עלולה להוביל להעלאת דמי ניהול.

במצב זה, הסתדרות המורים הופכת כמעט לגורם היחיד שיכול לרכוש את חלק המדינה - מה שמצמצם בפועל את התחרות על הנכס.

כמה שווה הנכס - ואולי לא שווה

למרות היקף הנכסים העצום, השווי הכלכלי של מניות המדינה אינו בהכרח גבוה. הסיבה: הקרנות אינן מחלקות רווחים, ודמי הניהול בהן מוגבלים להחזר הוצאות בלבד.

לכן, לפי עמדת הגורמים המעורבים, ייתכן שהמכירה תתבצע בתמורה נמוכה - או אף ללא ערך כלכלי משמעותי. במקרה כזה, עולה השאלה האם מדובר בוויתור על נכס ציבורי, או במהלך טכני שאין לו ערך כספי אמיתי.

יציאת המדינה מהקרנות מעלה סוגיה מרכזית: מי יפקח. כיום, לצד האסדרה של רשות שוק ההון, עצם הבעלות הממשלתית מהווה מנגנון בקרה נוסף. לאחר המכירה, מנגנון זה ייעלם - והפיקוח יתבסס בעיקר על כללי אסדרה.

לכן, מתוכננים תיקונים שיחזקו את הממשל התאגידי בקרנות, אך טרם ברור עד כמה יצליחו לפצות על היעדר נציגות ישירה של המדינה.

חיבור שקט להסכם המיליארדים

המהלך המבני אינו מנותק מהמאבק על הכספים העודפים. למעשה, במסגרת הסכמות שנדונו בין המדינה לקרנות, עלתה גם האפשרות להעברת השליטה ללא מכרז - כחלק מהסדרה רחבה יותר של היחסים בין הצדדים.

המשמעות: שינוי הבעלות והסדר חלוקת הכספים הם שני חלקים של אותו תהליך - גם אם הם מוצגים לציבור בנפרד.

רשות החברות פרסמה את המתווה להערות הציבור, וקבעה פרק זמן של 14 ימי עבודה להגשת השגות. מדובר בהזדמנות נדירה יחסית להשפיע על מהלך מבני, לפני קבלת החלטה סופית.

עם זאת, לאור המגבלות המשפטיות והמבניות שתוארו במסמך, נראה כי מרחב השינוי בפועל מוגבל.

מאחורי הדיון על חלוקת מיליארדים למורים מתרחש מהלך עמוק יותר - יציאת המדינה ממוקד שליטה מרכזי והעברתו לגורם יחיד, במהלך שמעלה שאלות על פיקוח, שקיפות והאינטרס הציבורי.