כ"ץ מוביל: תוכנית לנוער הגבעות ברקע העלייה בפשיעה הלאומנית

שר הביטחון ישראל כ"ץ יגיש לממשלה בישיבתה הקרובה (3.5.26) תוכנית לאומית אופרטיבית לטיפול בתופעת נוער הגבעות, הכוללת הקמת מנגנון ביצוע ייעודי, תקציב רב־שנתי והרחבת מענים - ברקע עלייה במקרי פשיעה לאומנית שבהם מעורבות גדלה מצד חלק מבני הנוער.

המהלך הנוכחי מהווה המשך ישיר לקו מדיניות שהחל כ"ץ לקדם כבר בשנה הקודמת, כאשר הודיע לפני כשנה (3.6.25) על מינויו של אלוף־משנה במילואים אביחי תנעמי לממונה מטעמו על טיפול כולל בתופעת נערי הגבעות ביהודה ושומרון. המינוי הוגדר אז כצעד ראשון מסוגו, שנועד להוביל שינוי תפיסתי - מעבר מהתמודדות ביטחונית־משטרתית להתמודדות חינוכית וקהילתית.

התוכנית נשענת על החלטת ממשלה 608 משנת 2021, אך מבקשת לתקן את כשלי היישום שלה - ולהעביר את הטיפול משלב של תיאום בין־משרדי לשלב של ניהול וביצוע בפועל.

הבעיה: נוער מחוץ למסגרות - ואתגר מתמשך

נוער הגבעות מאופיין לא אחת בניתוק ממסגרות חינוך, בתנועתיות גבוהה ובקושי להשתלב במערכות המדינה. גורמים מקצועיים מצביעים על כך שחלק קטן מתוך קבוצה אידיאליסטית זו היה מעורב בשנים האחרונות באירועים בעלי אופי לאומני, אך מדגישים כי אין בכך כדי לאפיין את הרוב.

הקושי המרכזי של הרשויות הוא איתור בני הנוער, יצירת קשר מתמשך עמם, ובניית רצף טיפולי שאינו נקטע.

במקביל, ההחלטות המדיניות בשנה האחרונה התקבלו גם על-רקע לחץ בינלאומי גובר, שכלל הטלת עיצומים אישיים מצד מדינות שונות על ישראלים החשודים במעורבות בפשיעה לאומנית ביהודה ושומרון - חלקם מזוהים עם קבוצות המכונות "נוער הגבעות".

מהמינוי למהלך לאומי רחב

מינויו של תנעמי הגיע לאחר שורת התייעצויות שקיים כ"ץ עם המל"ל, היועצת המשפטית לממשלה, שירות הביטחון הכללי ונציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים.

לדברי כ"ץ עם המינוי: "כפי שהתחייבתי - אנחנו מציבים כלים אלטרנטיביים ונורמטיביים לטיפול בתופעה, במקום השימוש בצעד הדרקוני של צווי המעצר המנהליים, אותו ביטלתי ושאותו אני שולל מכל וכל. אני מאחל לאביחי הצלחה רבה בתפקידו ונעמיד לרשותו את כל המשאבים הנדרשים כדי לקדם את הטיפול בנערי הגבעות באופן מיטבי, ראוי ומכבד".

תנעמי עצמו מסר: "אני מודה לשר הביטחון על התמיכה והאמון. אני מקבל על עצמי להוביל את השליחות הלאומית הזו ביראת כבוד ובחרדת קודש, לאור רגישותו של הנושא ועל דיני הנפשות הכרוכים בכך".

כעת, התוכנית החדשה מבקשת להרחיב את אותו מהלך נקודתי למסגרת לאומית רחבה.

המהלך החדש: מנהלת ביצועית במשרד הביטחון

ליבת התוכנית היא הקמת יחידה ייעודית באגף הביטחוני־חברתי במשרד הביטחון, שתפעל כמנהלת מרכזית ותהיה אחראית לסנכרון כלל הפעילות בין משרדי הממשלה והרשויות המקומיות.

המשרדים יחויבו להעביר נתונים באופן שוטף, כדי לאפשר תגובה מהירה ולמנוע כפילות תקציבית - שינוי מהותי לעומת המודל הקודם שהתבסס על תיאום בלבד.

מענים רחבים לפי משרדי הממשלה

התוכנית מגדירה שורה של צעדים אופרטיביים, המחולקים בין המשרדים:

* משרד הביטחון - מסגרות הכנה לשירות, קצרות וארוכות טווח, לעידוד גיוס והכנה לשירות משמעותי;
* משרד החינוך - הרחבת תוכנית "כנפי רוח", הקמת מוסדות חדשים ובניית מסגרות מותאמות;
* משרד הרווחה - הרחבת תוכנית "מתחברים", תגבור עובדים סוציאליים ומתן מענים רגשיים;
* המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל - חיזוק השיטור הקהילתי, מניעה ואכיפה;
* משרד ההתיישבות - הקמת מרכזים, פעילות פנאי ורכזים בשטח;
* משרד העבודה - הכשרה מקצועית והקמת מסגרות חניכות.

כל אלה נועדו ליצור מעטפת משולבת של חינוך, טיפול, תעסוקה ואכיפה - תוך התאמה לאופי הייחודי של נוער הגבעות.

תקציב רב־שנתי והגדלה הדרגתית

התוכנית מתוכננת לשנים 2028-2026, עם תקציב שגדל מדי שנה:

* 2026 - כ־36 מיליון ש"ח
* 2027 - כ־40 מיליון ש"ח
* 2028 - כ־44 מיליון ש"ח

מדובר בתוספת ייעודית שאינה באה על חשבון התקציבים הקיימים של המשרדים.

שילוב בין מניעה לאכיפה

אחד ההיבטים המרכזיים בתוכנית הוא השילוב בין מניעה, טיפול ואכיפה. לצד הרחבת המענים החינוכיים והטיפוליים, מתוכננת גם הגברת הפעילות המשטרתית והקהילתית באזורים הרלוונטיים.

המטרה היא להתמודד עם מקרים של מעורבות באלימות - מבלי להכליל את כלל בני הנוער.

המשמעות: תיקון כשל בין־משרדי

עצם העובדה ששר הביטחון מגיש את ההצעה לבדו, לאחר שכבר מינה גורם ייעודי והחל בבניית חלופה לצווים מנהליים, מעידה על ניסיון לרכז את האחריות במקום אחד - לאחר שנים שבהן הטיפול היה מפוזר בין משרדים.

ברקע עומדת תפיסה שמבקשת לשלב בין אכיפה לבין מתן כלים חינוכיים וקהילתיים, תוך הימנעות מצעדים גורפים הפוגעים בכלל האוכלוסייה.

כעת תיבחן השאלה האם המנגנון החדש, התקציבים והסנכרון בין הגופים יצליחו להגיע לבני הנוער עצמם - לצמצם את מקרי המעורבות באלימות, ולחזק את החוסן האישי והקהילתי, מבלי לייצר הכללות גורפות.