שיבולת מסוכנת: המלכודת שמחכה לכלב שלכם בטיול היומי

• מבנה המלען: ראש חד + זיזים חד-סטריים (כמו בורג שנכנס ולא יוצא).
• נתיבי חדירה נפוצים: אוזניים (נזק לעור התוף), אף (סכנה לריאות), כפות רגליים (צליעה ומוגלה).
• פעולה למניעה: מישוש ידני יסודי של הפרווה והאצבעות לאחר כל יציאה מהבית.

נוכח עונת האביב והתייבשות הצמחייה, מפרסם המשרד להגנת הסביבה אזהרה דחופה לבעלי הכלבים והחתולים: ה"מלען", אותו קוץ דמוי שיבולת המוכר כ"זנב שועל", מהווה סכנה בריאותית ממשית שעלולה להסתיים בנזקים בלתי הפיכים ואף במוות.

מלכודת הזרע: האויב השקט שמסתתר בדשא

עם תום פריחת האביב, הופכים דגני הבר ליבשים ושבירים. בראשם נמצא המלען - זרע בעל מבנה הנדסי מתוחכם ואכזרי: קצהו חד כסיכה וגופו מכוסה בזיזים חד-סטריים. מבנה זה גורם לכך שהמלען יכול רק להתקדם פנימה אל תוך הגוף, ללא יכולת להיפלט החוצה באופן טבעי.

בעת טיול בשדות או אפילו בגינות ציבוריות לא מטופחות, המלענים נצמדים לפרוות בעלי החיים ומתחילים ב"נדידה". הם חודרים דרך העור, האוזניים, האף ואפילו בין אצבעות הרגליים. ברגע שהמלען חדר, הוא יוצר "מנהרות" ברקמות, מביא עמו זיהומים ובקטריות, ועלול להגיע לאיברים פנימיים קריטיים כמו הריאות או המוח.

סימני אזהרה: מתי לרוץ לווטרינר

הסימנים משתנים בהתאם למיקום החדירה:

*

באוזניים

באף

בכפות הרגליים

בעיניים

כך תגנו על החברים על ארבע

הכלל הראשון והחשוב ביותר: בדיקה ידנית בסוף כל טיול. אל תסתפקו במבט חטוף; מששו את כל גוף הכלב, בדקו היטב בין האצבעות ובתוך אפרכסות האוזניים. הברשה יומית במברשת צפופה יכולה לסייע בשליפת קוצים שטרם חדרו לעור.

במשרד להגנת הסביבה מדגישים: אם המלען כבר חדר חלקית, אל תנסו לשלוף אותו לבד. ניסיון חובבני עלול לשבור את המלען ולהשאיר חלק ממנו בפנים, מה שיקשה מאוד על איתורו ויחמיר את הזיהום. במקרה של חשד - יש לפנות מייד לעזרה מקצועית.