כלכלת מלחמה באירן: סחרור אינפלציוני חסר תקדימי ופיטורי ענק במגזר הממשלתי

המשבר הכלכלי באירן עובר לשלב של היפר-אינפלציה בצל המלחמה והמצור הממושך במצר הורמוז (יום ד', 29.04.26). נתונים רשמיים ודיווחים מהשטח חושפים קריסה מערכתית של כוח הקנייה ויציבות התעסוקה במדינה, כאשר בניגוד למדדים שנתיים מקובלים, הנתונים המעודכנים מצביעים על אינפלציה חודשית (Month-over-Month) בשיעור של 40% עד 60%. מדובר בקצב עליית מחירים מהיר כל כך, שהסוחרים בבאזאר של טהרן נאלצים לעדכן את מחירי המוצרים מספר פעמים ביום, בעוד הריאל האירני מאבד את ערכו כמעט בכל שעה מול המטבעות הזרים והביקוש לזהב ולמטבעות קריפטוגרפיים שובר שיאים.

במקביל לסחרור המחירים, נרשמת קריסה דרמטית בתעסוקה במגזר המדינתי עם דיווחים מטרידים על גל פיטורים חסר תקדימי בתאגידי הענק שבבעלות המדינה ובחברות האחזקה הממשלתיות (Mega-Holdings). במגזרים אסטרטגיים מסוימים, בהם תעשיית הרכב והפטרוכימיה, דווח על פיטורים של כ-70% ממצבת כוח האדם, כחלק מניסיון נואש של הממשלה בטהרן לצמצם את הגירעון התקציבי התופח. הממשל, שמתקשה לעמוד בתשלומי השכר, מנסה לקצץ ב"מגזר הציבורי המנופח" כדי למנוע פשיטת רגל מוחלטת של מוסדות המדינה, מה שמותיר מאות אלפי משפחות ללא מקור הכנסה בשיאו של משבר כלכלי חריף.

הזינוק במחירי מוצרי היסוד והחזרה לתלושי המזון

המצור הימי עצר כמעט לחלוטין את זרימת חומרי הגלם והמזון המיובא, מה שהוביל לזינוק במחירי השוק בשיעורים שנחשבו בעבר לבלתי נתפסים. מחיר הבשר האדום (כבש ובקר) עלה בתוך חודש אחד בלבד בטווח של 150% עד 200%, והפך למוצר מותרות שאינו נגיש למרבית האוכלוסייה. מחירו של שמן הבישול זינק ב-120%, דבר שהוביל להטלת הגבלות קנייה חמורות ומכסות לכל משפחה. גם מחירי העוף והביצים עלו ב-85% וב-70% בהתאמה, בשל הזינוק במחירי התשומות לענף הלול והמחסור במספוא המיובא.

האורז, המהווה מרכיב בסיסי בתזונה האירנית, רשם עלייה של 90% בשל הפגיעה בייבוא מהודו ובייצור המקומי הסובל ממשבר מים. אפילו מחיר הלחם הלא-מסובסד קפץ ב-110% עקב המחסור בחיטה ובדלק להפעלת המאפיות. הממשלה האירנית נאלצה להחזיר רשמית את שיטת קופוני המזון (המזכירה את ימי מלחמת אירן-עירק) כדי להבטיח תזונה מינימלית לשכבות החלשות, אך בצל פיטורי הענק בתעשיה, גם רשת הביטחון הזו קורסת תחת העומס. הכלכלנים מזהירים כי השילוב בין חוסר יכולת להאכיל את המשפחה לבין אובדן מקום העבודה במגזר הציבורי הוא "מתכון לפיצוץ חברתי" שעלול לאיים על יציבות המשטר יותר מכל לחץ חיצוני.

אירן נמצאת בנקודת שפל כלכלית שטרם נראתה כמותה בעשורים האחרונים, כאשר המטבע המקומי הופך חסר ערך והמסחר עובר בהדרגה לשיטות של סחר חליפין (ברטר). הזינוק האינפלציוני ל-60% בחודש אחד, לצד שליחת 70% מעובדי המפעלים הממשלתיים לביתם, יוצרים מציאות של קריסה מערכתית. ללא פתרון מדיני מהיר שיסיר את המצור או הזרמת הון מסיבית מצד בעלות בריתה כמו רוסיה וסין, הכלכלה האירנית צועדת לעבר כאוס חברתי וכלכלי שעלול לשנות את פני המדינה והאזור כולו.