דוח הניטור חושף: הים נקי יותר - אבל מתחמם ומזדהם מחדש

הים התיכון מול חופי ישראל מציג בשנת 2024 תמונה מורכבת ואף מדאיגה: לצד מגמות שיפור ארוכות טווח בזיהום היסטורי, מתחדדים לחצים סביבתיים חדשים ובראשם התחממות מואצת, עליית מפלס הים, החמצה והצטברות פסולת. דוח הניטור הלאומי, שפורסם על-ידי המשרד להגנת הסביבה, משרד האנרגיה וחקר ימים ואגמים, מצביע על כך שהמערכת הימית נמצאת בעיצומו של שינוי עמוק - חלקו מקומי אך בעיקרו גלובלי.

ירידה בזיהום היסטורי - אך מוקדי סיכון חדשים

אחד הממצאים המרכזיים הוא המשך השיפור בריכוזי מתכות כבדות בצפון מפרץ חיפה, ובעיקר ירידה ארוכת טווח בכספית שמקורה במפעלי עבר ובנחל הקישון. למרות זאת, השיקום איטי מאוד, בין היתר בשל חלחול מתמשך של מזהמים ממי תהום מזוהמים באתר התעשיות האלקטרוכימיות לשעבר.

במקביל, בדרום מפרץ חיפה נרשמת דווקא מגמת החמרה: עלייה בריכוזי קדמיום וכספית בקרקעית הים, לצד ריכוזים חריגים של מתכות גם באזורים נוספים כמו מרינות ונמלים. במרינה בתל אביב, למשל, נמשך זיהום חריג בארסן שמקורו אינו ידוע, ובכמה נמלים נמצאו גם מתכות נוספות וחומרים אורגניים מסוכנים.

התמונה מסתבכת עוד יותר כאשר בוחנים את שרשרת המזון: בשנת 2024 נמצאו ריכוזי כספית גבוהים מהתקן האירופי ב־75% מדגי המאכל שנבדקו במפרץ עכו. המשמעות ברורה - הזיהום אינו נשאר בקרקעית בלבד, אלא חודר למערכת הביולוגית ואף לצלחת.

פסולת ימית - שליטה מוחלטת לפלסטיק

גם בתחום הפסולת מתקבלת תמונה כפולה. מצד אחד, חופים רבים מוגדרים נקיים בזכות פעולות ניקיון מתמשכות. מצד שני, הפלסטיק ממשיך לשלוט באופן מוחלט בהרכב הפסולת, ומהווה בין 60% ל־90% ממנה, בהתאם לאזור.

מקורות הפסולת מגוונים: חלקה מיוצר בישראל וחלקה מגיע ממדינות אחרות דרך הים. בשנת 2024 אף נרשמה עלייה בחלקה של הפסולת המקומית בחלק מהחופים. לצד זאת, נמשכת מגמת ירידה בשימוש בשקיות פלסטיק, ככל הנראה בעקבות צעדי מדיניות כגון חוק השקיות.

הבעיה החריפה יותר מתגלה מתחת לפני השטח. בקרקעית הים נמצאה פסולת רבה - בעיקר שקיות פלסטיק - וכן פסולת דיג המסכנת בעלי חיים באמצעות "רשתות רפאים". במוקדים מסוימים, כמו סמוך לשפך הקישון, נרשמה עלייה דרמטית של פי מאה בריכוזי מיקרו-פלסטיק בקרקעית, ללא הסבר ברור.

השלכות הפסולת ניכרות גם בבעלי חיים: ב־9 מתוך 10 צבי ים שנבדקו נמצאה פסולת במערכת העיכול, לעיתים בכמויות משמעותיות.

צילום: [צילום: גיא רענן/המכון לחקר ימים ואגמים]

המערכת האקולוגית - שינוי בהרכב המינים

לצד יציבות יחסית במספר המינים הכולל, הדוחות מצביעים על שינוי עמוק בהרכב המערכת האקולוגית. התחממות הים מעודדת התבססות של מינים פולשים, שמקורם בעיקר בים סוף, ומשנים את מבנה בתי הגידול.

בקרקעית החולית, מינים פולשים מהווים יותר ממחצית מהשלל, ובמצעים הסלעיים ניכרת התבססות של מינים בעייתיים כגון האצה הרעילה Asparigopsis, דגי הזהרון הארסיים וקיפודי ים פולשים. מינים אלה אינם נאכלים על-ידי טורפים מקומיים ולכן מתרבים ללא בקרה.

במקביל, מינים מקומיים הולכים ונעלמים. דגים שהיו נפוצים בעבר, כמו המולית האדומה והשישן המשורטט, כמעט ואינם נצפים עוד בדיג. גם בתי גידול של אצות מקומיות, ששימשו בעבר "יערות" ימיים, מוחלפים באצות פולשות קטנות ודלות יותר מבחינה אקולוגית.

אירועים קיצוניים מוסיפים לחץ נוסף: יובש חריג בטבלאות הגידוד, שנרשם גם בשנת 2024, גורם לתמותה של חסרי חוליות וממחיש את הרגישות הגבוהה של המערכת לשינויים אקלימיים.

צילום: [צילום: שי זילברמן/המכון לחקר ימים ואגמים]

הים מתחמם, עולה ומחמיץ

הממצא החד ביותר הוא בתחום שינויי האקלים. קצב התחממות שכבת המים העליונה עומד על כ־0.05 מעלות בשנה - נתון התואם את תחזיות הגופים הבינלאומיים. במקביל, מפלס הים עלה בכ־15 ס"מ מאז 1992, בקצב מהיר מהממוצע העולמי.

לצד זאת נמשכת מגמת התמלחות והחמצת מי הים. החמצה זו פוגעת ביכולת של יצורים ימיים לבנות שלד גירני, ועלולה לשנות את תפקוד המערכת כולה. בנוסף, קיים חשש כי הים, ששימש עד כה כמאגר לפחמן דו-חמצני, יהפוך למקור פליטה - תהליך שיגביר עוד יותר את שינויי האקלים.

המשמעות עבור ישראל אינה תאורטית: עליית מפלס הים צפויה להגביר את סכנת ההצפות לאורך החוף, במיוחד בעת סערות.