עורך הדין שלמה אלבוים ביקש למנוע חסימת אתר פוליטי - אך נדחה על הסף: השופט נעם סולברג, המשנה לנשיא בית המשפט העליון ויו"ר ועדת הבחירות המרכזית, קבע (26.4.26) כי אין לו סמכות לדון בעתירה שהוגשה נגד שירות הסינון "נטפרי", ולפיכך דחה אותה מבלי להידרש לטענות עצמן.
העתירה עסקה באתר "הקהל", המהווה פלטפורמה פוליטית חדשה בציבור החרדי, שמטרתה לאפשר לציבור לבחור את נציגיו באופן ישיר במסגרת מפלגה כלל־חרדית חדשה. לפי הנטען, מדובר ביוזמה המבקשת להגביר שקיפות ואחריות, ולהעמיד מודל שבו הנציגים פועלים בשליחות הציבור - ולא להפך.
לטענת אלבוים, המשמש ראש האופוזיציה במועצת העיר בני ברק ומתכוון להתמודד לכנסת, חסימת האתר מונעת ממנו להגיע לקהל יעד מרכזי - ציבור המשתמש בשירותי סינון - ובכך נפגעת יכולתו לנהל תעמולה פוליטית אפקטיבית ולהתמודד בתנאים שווים.
ההכרעה: לא שאלת תוכן - אלא סמכות
סולברג קבע כי אף שמדובר בטענות עקרוניות הנוגעות לשוויון ולחופש הביטוי הפוליטי, אין בכך כדי להקנות סמכות ליו"ר ועדת הבחירות. לדבריו, סעיף 17ב לחוק דרכי תעמולה מגדיר רשימה סגורה של מקרים שבהם ניתן להוציא צו - והעתירה אינה נופלת בגדרם.
עוד נקבע כי גם טענות לפגיעה בעקרונות יסוד כמו טוהר הבחירות או שוויון בין מועמדים אינן מקנות סמכות במסגרת זו, שכן הן אינן מנוסחות כחלק מהוראות החוק הפרטניות שבסמכות יו"ר הוועדה.
האם אתר אינטרנט הוא "מקום ציבורי"
אחת הסוגיות שעלו בעתירה נגעה לשאלה האם ניתן לראות באתר אינטרנט כ"מקום פומבי" לצורך תעמולה. סולברג נמנע מלהכריע בכך, אך ציין כי גם אם היה מקום לפרש כך את החוק - התנאים הקבועים בו אינם מתקיימים במקרה הנוכחי, ובכל מקרה אין מדובר בסמכות שיפוטית להוצאת צו מניעה.
גבולות ההגדרה: מהי "הפרעה לבחירות"
העתירה ביקשה להגדיר את החסימה כהפרעה למהלך התקין של הבחירות, אך גם כאן דחה סולברג את הטענה. לדבריו, החוק מתייחס להפרעות קונקרטיות בתהליך ההצבעה עצמו או בסמוך לו - ולא לפגיעה כללית ביכולת של מועמד להגיע לבוחריו.
לפיכך, גם אם החסימה יוצרת קושי ממשי בפעילות פוליטית, אין בכך כשלעצמו כדי להקים עילה למתן צו במסגרת ועדת הבחירות.
המשמעות: המאבק עובר לזירה אחרת
סולברג הדגיש כי דחיית העתירה אינה קובעת דבר לגופן של הטענות. הוא ציין כי סוגיות של נגישות לתעמולה פוליטית בציבור מסוים הן בעלות חשיבות, אך מקומן להתברר בפני ערכאות אחרות או גורמים מוסמכים.
ההחלטה ממחישה את המתח בין יוזמות פוליטיות חדשות - המבקשות לייצר מודל ייצוג שונה בתוך הציבור החרדי - לבין מנגנוני סינון תוכן המשפיעים בפועל על היכולת להגיע לציבור.
ההכרעה לא נגעה לשאלה האם מדובר בצנזורה פוליטית - אלא לשאלה צרה יותר: מי מוסמך בכלל לדון בה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה