העליון: מי ששימש צינור למימון סמים יורשע בסחר ממש ולא רק בסיוע

אדם ששימש צינור להעברתם של סכומי כסף גדולים, אשר באמצעותם עתידים אחרים לממן עסקת סמים גדולה, יורשע כמבצעה העיקרי של עבירת יצוא, יבוא והחזקת סמים, המנויה בסעיף 13 לפקודת הסמים, ואין לראות בו כמי שרק סייע לביצוע העבירה.

כך קבע (יום ד', 11.8.04) בית המשפט העליון, בקבלו את ערעורה של המדינה על הרשעתם של יורם (רן) עובד וגדי אלפסי, בעבירת סיוע בלבד בנסיבות האמורות.

סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים קובע, כי "לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על ייצואו או ייבואו, לא יסחר בו, לא יעשה בו שום עסקה אחרת ולא יספקנו בשום דרך בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם הותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה או ברשיון מאת המנהל".

המחוזי מרשיע את עובד ואלפסי בסיוע לסחר בסם מסוכן

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ג'ורג' קרא, הרשיע את השניים בקשירת קשר לביצוע פשע ובסיוע לסחר בסם מסוכן, וגזר עליהם עונש של שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי.

על-פי כתבי האישום, עובד ואלפסי שימשו צינור למימון רשת סמים חובקת עולם, בראשה עמדו שני ישראלים המתגוררים בהולנד - יעקב אלשייך ודרור פחימה, אשר ביחד עם אחרים, קשרו בחודש יולי 2001קשר לסחור בכמויות גדולות של כדורי M.D.M.A. ("אקסטזי").

באחד האישומים שפורטו בכתב האישום, נטען כי פחימה ואלשייך קשרו קשר לרכוש בכספים שצברו מסחר בסמים כמות של 1,600,000 כדורי .M.D.M.A, ולהעבירם מהולנד לאוסטרליה במטרה לסחור בהם שם. כדי להסתיר את מקורם של הכספים בהם מומנה העסקה ו"להלבינם", הועברו סכומים שונים לאחרים אשר בתום תנועה סיבובית החזירו את הכספים לאלה שעמדו בראש הקשר.

בכתב האישום נטען, כי באוקטובר 2001 העביר גדי אלפסי לאישה בשם ירונה בוכניק, סכום של 100,000 דולר, ולמחרת העביר לידיה 80,000 דולרים נוספים. סכומים אלה הועברו על-ידי ירונה בוכניק ואחרים להולנד. בסמוך לכך, העביר גדי סכום של 50,797 דולר לאחותו של פחימה. לגבי רן עובד נטען, כי הוא העביר מאות אלפי דולרים לפחימה, אלשייך ואחרים מטעמם, מתוך ידיעה כי הכספים מיועדים לרכישת הסמים נושא הקשר. בעקבות כל אלה, נרכשו כדורי האקסטזי והועברו למחסן בגרמניה במטרה לשגרם משם ליעדם המתוכנן, אולם בטרם השלימו הקושרים את זממם נתפס המשלוח על-ידי המשטרה.

המחוזי דוחה טענתם כאילו לא ידעו מה ייעודם של הכספים

במהלך הדיונים במחוזי הודה גדי אלפסי בהעברת הכספים, אולם טען כי לא ידע שסכומים אלה ישמשו למימון עסקת סם. לטענתו, סבר כי הכספים קשורים לעסקי הימורים. השופט קרא דחה את גרסתו וקבע כי אלפסי היה ער לייעודם של הכספים, לכל הפחות על דרך של עצימת עיניים, וזאת נוכח ראיות שונות שמנה בית המשפט, המעידות על התנהגות "המתיישבת עם הלך רוחו של מי שמבצע מעשים לא חוקיים, המבקש להסתירם מעיניים ומאוזניים זרות, ושאם תאמר לא היה לו ממה לחשוש, על מה כל הסודיות?", כלשון השופט קרא.

רן עובד הודה בכך שקיבל לידיו סכום של 300,000 ש"ח שיועדו להעברה לאלשייך ולאנשים מטעמו, אולם טען כי בפועל העביר רק 50,000-60,000 ש"ח, וכי בנוסף הוא לא היה צד לעסקת הסמים, ולא ידע כי הכספים שהעביר היו קשורים לעסקה זו. גם טענתו נדחתה, נוכח ראיות שהוצגו בפני בית המשפט על התנהגות ש"יש בה כדי להצביע על תחושת האשם שחש רן".

השופט קרא קבע, כי מעמדם של עובד ואלפסי הוא של "מסייעים", באשר הם אינם נכנסים לגדרה של העבירה המנויה בסעיף 13 לפקודת הסמים כמבצעים עיקריים. קרא הסביר, כי אלשייך ופחימה הם שעמדו בראש הקשר לסחור בסם, בעוד שתפקידם של השניים הצטמצם למתן "ליווי פיננסי", אולם לא במובן של מימון רכישת הסם, כי אם ב"ניוד הכספים" אשר נדרשו לכך. בית המשפט הדגיש, כי טובת ההנאה שצמחה לשניים היתה מוגבלת: "רווחיהם הכספיים של הנאשמים כאן, אמורים היו להתמצות באחוזי עמלה אלה או אחרים".

המורשעים והמדינה מערערים לעליון

עובד ואלפסי ערערו לבית המשפט העליון על עצם הרשעתם ועל חומרת העונש שנגזר עליהם, ומנגד ערערה המדינה על ההחלטה להרשיעם כ"מסייעים בלבד", הואיל ולהשקפתה מעמדם הוא של "מבצעים בצוותא", ולחלופין, כמי ש"הקלו על ייצוא הסם".

המדינה טענה, כי בעסקאות סמים מורכבות, חובקות עולם, המימון הינו אמצעי מכריע להשלמת העסקה, ולפיכך, אין להבחין בין אלה המשמשים כאחראים על העברת הכספים לבין אלה שמעבירים את הסם, והדבר נכון שבעתיים בכל הנוגע לעסקה הנידונה, לאור קביעתו של בית המשפט קמא לפיה "נזקקותם של אנשי הרשת ל'אנשי כספים' הינה היזקקות אמיתית".

לשאלת סיווג ההרשעה יש משמעות רבה, ראשית בשל העונש המירבי שניתן להטיל על מי שסייע לעבירה כלשהי, שהוא רק מחצית מהעונש המירבי של מי שביצע את העבירה המלאה. שנית, כאשר מדובר בעבירות לפי פקודת הסמים, החוק מאפשר לחלט (להחרים) רכוש אשר נועד לביצוע עבירה או שהושג באמצעות העבירה, אך תנאי לכך הוא הרשעתו של הנאשם בעבירה של "עסקת סמים", ולא בסיוע לה.

הנאשמים והמדינה הגיעו להסדר, לפיו עובד ואלפסי ימשכו את ערעורם, ובית המשפט ידון רק בשאלת סיווגם כ"מבצעים עיקריים" או "מסייעים", כאשר המדינה לא תבקש להחמיר בעונשם.

העליון: יש להרשיעם בעבירה העיקרית

השופט אדמונד לוי קיבל את ערעור המדינה, וקבע כי עובד ואלפסי יורשעו בעבירה לפי סע' 13, כמי ש"הקלו" על ייצואו או ייבואו של סם. "להשקפתי", קבע לוי, אליו הצטרפו השופטים גרוניס וג'ובראן, "אין כלל ספק כי המחוקק ביקש להשוות בין דינו של מי שסוחר בסמים, מייבאם או מייצאם, לבין דינו של זה שמקל על ביצועם של כל אלה".

מסקנה זו, נימק השופט לוי, מתחייבת הן מפרשנות לשונית של החוק והן מפרשנות תכליתית שלו. "מטרות חברתיות והרצון להגן על שלום הציבור הם חלק בלתי נפרד מתכליתו האובייקטיבית של החוק, במיוחד כאשר מדובר בעבירה אשר מעגל קורבנותיה הישיר הוא רחב היקף. לוחמה יעילה בסחר בסמים חייבת להתמקד גם בבסיס המימון של עסקאות כאלה, הואיל וזה מהווה את המסד 'וצינור החמצן' ממנו יונקת 'תעשיה' זו".

עם זאת, הוסיף השופט לוי, "לא מן הנמנע שבית המשפט יתחשב בתפקידו של זה ש'הקל' על ייבוא או ייצוא הסם בהשוואה למבצעיה האחרים של העבירה, אולם המקום לעשות זאת הוא בעונש אשר יגזור לו".

נוכח ההסכמה אליה הגיעו המדינה והנאשמים, החליט השופט לוי שלא להתערב בעונש שגזר עליהם בית המשפט המחוזי.

ע"פ 946/04 מדינת ישראל נ' יורם (רן) עובד ואח'