מחקר חדש: עד פי חמישה - כמה מזהם שמן הזית הישראלי

• פליטה ממוצעת: 3 ק"ג פחמן לליטר
• טווח פליטות: 1.3-5.7 ק"ג לליטר
• פליטה לדונם: כ-390 ק"ג פחמן
• שיטה מזהמת ביותר: גידול מסורתי
• שיטה יעילה ביותר: סופר אינטנסיבי (כ-2.4 ק"ג לליטר)
• גורם מרכזי לפליטות בישראל: השקיה

ליטר שמן זית ישראלי פולט בממוצע כ־3 ק"ג פחמן דו-חמצני - אך במקרים מסוימים הנתון מזנק עד פי חמישה. כך עולה ממחקר ראשון מסוגו בישראל, שמשרטט תמונה מורכבת בהרבה מזו המוכרת לציבור על אחד המוצרים המזוהים ביותר עם תזונה בריאה.

המחקר, שבוצע על-ידי שירות ההדרכה והמקצוע במשרד החקלאות ואוניברסיטת בן-גוריון, בחן 15 משקים ברחבי הארץ וניתח את הפליטות לאורך כל מחזור החיים של שמן הזית - מהשקיה ודישון ועד המסיק והפקת השמן .

הממוצע מסתיר את הסיפור האמיתי

הנתון המרכזי - כ־3 ק"ג פחמן לליטר - מבוסס על ממוצע של כ־390 ק"ג פחמן לדונם מטע זיתים. אולם מאחורי המספר הזה מסתתר פער חריג: טביעת הרגל הפחמנית נעה בין 1.3 ק"ג לליטר לבין 5.7 ק"ג .

המשמעות היא ששני יצרנים מקומיים יכולים לשווק מוצר דומה לכאורה, אך עם השפעה סביבתית שונה לחלוטין. ההבדלים נובעים משילוב של שיטת הגידול, מקור המים, מיקום גאוגרפי ואופן ניהול המשק.

היפוך כיוון: בישראל המים הם הבעיה

אחת המסקנות הבולטות היא חריגה מהתמונה המקובלת בעולם. במדינות הים התיכון הדישון נחשב לגורם המרכזי לפליטות, אך בישראל דווקא ההשקיה היא המרכיב הדומיננטי.

הסיבה נעוצה בתנאי האקלים המקומיים, המחייבים השקיה נרחבת כמעט בכל מטע. עם זאת, חלק משמעותי מהמים הם מים מושבים, שיכולים להפחית את טביעת הרגל הפחמנית. למרות זאת, המחקר מדגיש כי לא בוצעה הבחנה מלאה בין סוגי המים, ולכן ייתכן שהפליטות בפועל נמוכות יותר .

איזו שיטה מזהמת יותר

הבדלים חדים נמצאו גם בין שיטות הגידול. בגידול המסורתי נרשמות הפליטות הגבוהות ביותר לליטר שמן, בעיקר בשל תפוקה נמוכה. לעומת זאת, בגידול סופר אינטנסיבי מתקבלת טביעת הרגל הנמוכה ביותר - כ־2.4 ק"ג לליטר - בזכות תפוקה גבוהה ומיכון יעיל.

שיטות ביניים, כמו גידול אינטנסיבי או אורגני, מציגות תוצאות משתנות בהתאם לשילוב בין השקיה, דישון ומיכון. התמונה הכוללת מראה כי יעילות הייצור היא גורם מכריע בהפחתת הפליטות.

גם לבית הבד יש משקל

שלב הפקת השמן עצמו מוסיף נדבך נוסף להשפעה הסביבתית. בעולם נמצא כי מעבר למערכות דו-פאזיות, החוסכות מים ואנרגיה, יכול להפחית את הפליטות בעד כ־46% בהשוואה למערכות תלת-פאזיות.

בנוסף, אופן הטיפול בגפת הזיתים - תוצר הלוואי של ההפקה - משפיע גם הוא על מאזן הפליטות, כאשר שימושים אנרגטיים עשויים לצמצם את ההשפעה הכוללת.

ישראל מעל הממוצע העולמי

בהשוואה ל־16 מחקרים ממדינות הים התיכון, נמצא כי ממוצע הפליטות העולמי עומד על כ־1.43 ק"ג לליטר - נמוך משמעותית מהנתון הישראלי.

עם זאת, הפער מוסבר בעיקר בהיקף ההשקיה. במדינות רבות היא מוגבלת או מבוססת על משקעים טבעיים, בעוד שבישראל היא תנאי בסיסי לגידול.

המחקר מצביע על פוטנציאל ברור לשיפור - הן סביבתי והן כלכלי - באמצעות ניהול יעיל יותר של מים, דישון ומיכון. בסופו של דבר, מאחורי כל בקבוק שמן זית עומדת לא רק איכות חקלאית - אלא גם בחירה סביבתית.

במשרד החקלאות וביטחון המזון מדגישים כי מטעי זית אינם רק מקור לפליטות בתהליך הייצור, אלא קודם כל מערכת שקולטת פחמן מהאטמוספירה ואוגרת אותו בעצי הזית ובקרקע. המחקר הנוכחי מתמקד במקטע מסוים של פליטות לאורך שרשרת הייצור, כגון שימוש בטרקטורים, דישון והפקה, ואינו משקף את המאזן האקלימי המלא של הגידול. לפי גורמי המקצוע במשרד, כאשר מביאים בחשבון גם את קליטת הפחמן, במאזן הכולל עצי הזית מפיקים תועלת סביבתית גבוהה מהזיהום שמתרחש בתהליך עיבודם.