בבנייני האומה בירושלים ננעל (22.4.26) טקס פרסי ישראל, האירוע החותם את אירועי יום העצמאות. הטקס השנה כלל פרס מיוחד לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על תרומה מיוחדת לעם היהודי. טרמפ לא הגיע כדי להשתתף בטקס, אך יש כוונה לקיים טקס נוסף בביקורו הבא בארץ.
צילום: [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]שר החינוך יואב קיש הזכיר בנאומו, בנימה אישית, את אחת מכלות הפרס, עדי אלטשולר, מייסדת תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו" המשלבת בני נוער עם צרכים מיוחדים. קיש סיפר על בנו מתן שלקה במחלה נדירה ומת בגיל 13, לפני יותר מעשר שנים: "מתן בני ז"ל היה ילד מופלא, ילד מיוחד. בגיל שנה אובחנה אצלו מחלה גנטית נדירה, שלא איפשרה לנו חיים רגילים. רגע האבחון היה קשה מאוד. הייתה טלטלה שהזיזה את כל עולמנו, כאב גדול".
כשקולו נשנק מרוב התרגשות, המשיך שר החינוך: "הבנתי שהוא לעולם לא יילך ולא יקים משפחה. אבל מתן לימד אותי שיעור לחיים. הכאב הזה היה שלי, זה לא היה כאב שלו. מתן היה ילד שמח, ואפילו שהוא לא ידע לדבר ולא הוציא מילה מפיו כל חייו הוא ידע לתקשר. הוא היה חבר בתנועת הנוער כנפיים של קרמבו. אני מבקש לומר בשמו של בני מתן ובשמם של כל הילדים המיוחדים- תודה לך, עדי אלטשולר".
צילום: [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]בטקס הענקת פרסי ישראל לשנת תשפ"ו השתתפו יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה, נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית, ראש עיריית ירושלים משה ליאון ומשפחות הזוכים. גם נשיא המדינה נכח בטקס, והשר קיש פנה אליו בנאומו וביקש באופן מרומז כי יחון את ראש הממשלה בנימין נתניהו: "העם מצפה למנהיגות מאחדת, ביכולתנו להוביל מהלכים שיניחו בצד את המחלוקות הקשות ויאחו את הקרע בינינו. זוהי שעה גורלית והעם מצפה מאיתנו להתעלות אליה".
צילום: [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]"אין אקזיט גדול יותר מהחזרת אדם לחיים"
הפרופסור אברהם ריבקינד, שנבחר לשאת את נאום חתני וכלות פרס ישראל הגדיר את המעמד לא כהישג אישי אלא כהבעת אהבה למדינה: "באנו מעולמות שונים אבל יש דבר אחד שמאחד אותנו. כולנו אוהבים את הארץ הזו יותר מכל פרס שיוכלו להעניק לנו". בהמשך חידד את משמעות הפרס עצמו: "פרס ישראל הוא לא רק הכרה, הוא אמירה של מדינה לאזרחיה. ראינו אתכם, ידענו מה עשיתם, לא שכחנו".
ריבקינד שילב בנאום את ניסיונו כרופא טראומה, והפך אותו למסר ערכי רחב יותר. הוא תיאר את רגעי ההכרעה: "יש רגע אחד, מדובר בשבריר שנייה, ויש מולי פצוע שאני צריך להציל. באותו הרגע אין מקום לספק, רק להילחם. תמיד להילחם".
הוא ציטט את מילות השיר "אין דבר יותר שלם מלב שבור". לדבריו, דווקא מתוך השבר "צומחת הבחירה העמוקה ביותר, הבחירה בחיים". ריבקינד קשר בין סיפור משפחתי טראומטי לבין בחירתו המקצועית. הוא סיפר על קרוב משפחה שאיבד את כל משפחתו בשואה והגדיר זאת כנקודת מוצא לשליחות חייו. "מבית הוריי נולדה שליחות חיי ובחרתי לעסוק ברפואה", אמר, ובהמשך תיאר את הקמת מערך הטראומה הראשון בישראל בבית החולים הדסה. לדבריו, מערכי הטראומה הפכו עם השנים למוקדי תקווה, מקום שבו אנשים מגיעים ברגעיהם הקשים ביותר ויוצאים עם הזדמנות לחיים חדשים.
צילום: [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]הפרופסור ריבקינד התייחס לתרבות ההישגיות הכלכלית והציב מולה תפיסה אחרת: "בעולם שבו כולנו מומחים להשקעות, לאופציות, לאקזיטים, אני אומר לכם, אין אקזיט גדול יותר מהחזרת אדם לחיים". הוא המחיש זאת גם באמצעות נתונים: "אם הייתי מראה לכם את גרף התמותה היורד של בית החולים הדסה לעומת ארצות הברית, הייתם גאים בנו".
הוא הציג תפיסה חברתית רחבה שנולדה מתוך ניסיונו: "גיליתי משהו שאף ספר לא לימד אותי. ישראל כשהיא בשיאה היא לא רק מדינה, היא משפחה". לדבריו, הזוכים עצמם מייצגים את אותה רוח של מחויבות, כאשר כל אחד מהם בחר לאורך הדרך בקושי על פני הנוחות ושילם מחירים אישיים.
את נאומו חתם בנימה אישית כאשר פנה לפצועים שטיפל בהם לאורך השנים: "תמשיכו לשלוח לי הודעות איך אתם אחרי הפציעה, איך הילדים, איך המשפחה. זה עושה לי את היום, זה עושה לי את השנה, ובשביל זה אני פה".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה