סוכרת בישראל: ערבים וחרדים מובילים בתחלואה

הסוכרת בישראל אינה מתפזרת באופן שוויוני בין כלל האוכלוסייה, והנתונים מצביעים באופן עקבי על שיעורי תחלואה גבוהים יותר בקרב האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית בהשוואה לשאר הציבור היהודי. מדוח הרישום הלאומי לסוכרת לשנת 2023 עולה כי שיעור ההיארעות הכולל בקרב בני 18 ומעלה עומד על כ-0.76%, אך מאחורי הנתון הממוצע מסתתרת תמונה מורכבת בהרבה, שבה הפערים בין קבוצות האוכלוסייה אינם חריגים נקודתיים אלא דפוס חוזר, רחב ועקבי.

פערים עקביים בין קבוצות האוכלוסייה

הנתונים מציירים תמונה חדה: כמעט בכל קבוצות הגיל שיעורי התחלואה בקרב ערבים גבוהים מאלו של יהודים, כאשר הפער ניכר כבר בגילים צעירים יחסית ואינו מצטמצם לאורך השנים אלא דווקא נשמר ולעיתים אף מתרחב. בגילים מבוגרים יותר, ובעיקר מעל גיל 45, ההבדלים הופכים ברורים במיוחד, כאשר שיעורי ההיארעות בקרב ערבים נותרים גבוהים באופן עקבי. בתוך החברה היהודית עצמה נרשם פער נוסף: האוכלוסייה החרדית מציגה שיעורי תחלואה גבוהים יותר מאלו של יהודים שאינם חרדים, פער שאמנם אינו דרמטי בכל נקודת זמן אך מתמשך לאורך שנים ולכן משמעותו המצטברת גדולה.

הפער מתחיל מוקדם ומעמיק עם השנים

אחד הממצאים הבולטים בדוח הוא שהפערים אינם נוצרים רק בגיל מבוגר או כתוצאה מהזדקנות האוכלוסייה, אלא מתחילים כבר בשלבים מוקדמים יחסית של החיים. כבר בגילים צעירים ניתן לזהות שיעורי תחלואה גבוהים יותר בקרב ערבים, ובהמשך גם בקרב חרדים לעומת יהודים אחרים, והפערים הללו אינם נבלמים עם הזמן אלא מתרחבים. בגילים מבוגרים, ובעיקר מעל גיל 65, שיעורי הסוכרת מגיעים לרמות גבוהות בכלל האוכלוסיות, אך נותרים גבוהים במיוחד בקרב הקבוצות החלשות יותר, מה שמעיד על תהליך מצטבר ולא על אירוע חד-פעמי.

הקשר למצב חברתי-כלכלי ולאורח חיים

הנתונים אינם מותירים מקום לספק באשר לקשר בין תחלואת סוכרת לבין מצב חברתי-כלכלי. ככל שרמת החיים נמוכה יותר, כך עולה שיעור התחלואה, והפערים בין קבוצות האוכלוסייה חופפים במידה רבה גם לפערים כלכליים וחברתיים. באשכולות חברתיים-כלכליים נמוכים נרשמים שיעורי היארעות גבוהים משמעותית לעומת אשכולות גבוהים, והדבר משקף שילוב של גורמים: נגישות מוגבלת למזון בריא, צריכה גבוהה יותר של מזון זול עתיר סוכר, שיעורי פעילות גופנית נמוכים יותר ומודעות בריאותית נמוכה יחסית. לכך מצטרפת גם נגישות חלקית לשירותי בריאות, ובפרט לבדיקות מניעה ואבחון מוקדם, מה שמוביל לעיתים לאבחון מאוחר ולהחמרת המחלה.

תזונה, סוכר והרגלי צריכה

אחד הגורמים המרכזיים המסבירים את הפערים הוא דפוסי הצריכה של סוכר, ובמיוחד משקאות ממותקים, הנחשבים למקור משמעותי לסוכר מוסף בתזונה. צריכת יתר של סוכר מזוהה כגורם מרכזי להשמנה ולהפרעות מטבוליות, ואלו בתורן מגבירות את הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2 - הסוג הנפוץ ביותר של המחלה. בישראל, שבה צריכת הסוכר גבוהה יחסית, השפעתם של גורמים אלו בולטת במיוחד, ובאוכלוסיות מסוימות הרגלי התזונה הללו נפוצים יותר, בין היתר בשל שיקולי מחיר, זמינות והרגלים תרבותיים.

נטל בריאותי וכלכלי מצטבר

הסוכרת אינה רק מחלה שכיחה אלא גם מחלה בעלת השלכות רחבות, הן על הפרט והן על המערכת כולה. בישראל חיים מאות אלפי חולי סוכרת, וההערכות הן כי מספרם בפועל גבוה יותר בשל תת-אבחון. המחלה מגדילה את הסיכון לשורה ארוכה של סיבוכים, ובהם מחלות לב, פגיעה בכליות, עיוורון ואף קטיעות גפיים, ולכן היא מלווה בעלות כלכלית גבוהה למערכת הבריאות ולמשק כולו. מעבר להוצאות הרפואיות הישירות, הסוכרת גורמת גם לאובדן ימי עבודה ולפגיעה בפריון, מה שמעמיק עוד יותר את הפערים החברתיים הקיימים.

המשמעות למדיניות הציבורית

התמונה הכוללת העולה מן הנתונים ברורה: הסוכרת בארץ אינה רק תופעה רפואית אלא גם ביטוי לפערים חברתיים וכלכליים עמוקים. כאשר קבוצות מסוימות נפגעות יותר מאחרות, מדובר באתגר מדיניות המחייב מענה ממוקד ולא כללי בלבד. במערכת הבריאות מדגישים את הצורך בתוכניות מניעה ואבחון מוקדם המותאמות לאוכלוסיות שונות, תוך התייחסות לשפה, לתרבות ולהרגלי החיים של כל קבוצה. ללא צעדים כאלה, הפערים הקיימים אינם צפויים להצטמצם - אלא להתרחב, והמחלה תמשיך לשקף ואף להעמיק את אי-השוויון הבריאותי בישראל.