הרמטכ"ל בטקס ברחבת הכותל: ׳׳נלך חגורים בחרב כדי להבטיח שלום׳׳

הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר הציג בנאומו בטקס הממלכתי למרגלות הכותל המערבי תפיסה חדה של המציאות הישראלית: מדינת ישראל מבקשת שלום ושגשוג, אך תמשיך לשאת חרב כדי להבטיח אותם. בנאום שנשא (20.4.26) בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, אמר זמיר כי "לנצח נהלך כשאנו חגורים בחרב כדי להבטיח חזון של שגשוג, צמיחה ושלום עבור ילדינו ונכדינו", והבהיר כי לצד השאיפה לעתיד בטוח ומשגשג, המציאות מחייבת דריכות מתמדת.

זמיר קבע כי מימוש החזון הזה מחייב לא רק עוצמה צבאית אלא גם מחויבות אזרחית רחבה. "כדי להגשים את החזון, נדרשת מאיתנו כעם, מכל חלקי העם, שותפות עמוקה במשימת הביטחון ונשיאה בנטל מתוך למידה והשתנות", אמר. בכך הציב הרמטכ"ל מסר ציבורי רחב, החורג מן הזירה הצבאית הצרה ונוגע ישירות לוויכוח הישראלי על חלוקת הנטל, אחריות משותפת ולכידות לאומית.

מסר תקיף מול אירן

בחלק המדיני-ביטחוני של נאומו התייחס הרמטכ"ל ישירות לעימות עם המשטר האירני, והציג אותו כאיום מתמשך שמדינת ישראל נחושה לבלום. לדבריו, "יצאנו למערכה חסרת תקדים נגד המשטר האירני אשר במשך שנים בנה תוכנית להשמדת מדינת ישראל ופיתח יכולות מעשיות להגשמתה. לא החרשנו מול שליחותנו ההיסטורית, תקפנו בעוצמה וסיכלנו את תוכניות המשטר". זמיר הוסיף כי ישראל לא תסיר את עיניה מן האיום הזה: "נמשיך לעמוד על המשמר, לא נאפשר לאירן לממש את שאיפותיה ונבטיח את נצח ישראל".

הניסוח שבו בחר הרמטכ"ל אינו מותיר מקום רב לפרשנות. לא מדובר רק בדברי זיכרון טקסיים, אלא בהצהרה אסטרטגית המשלבת בין אבל לאומי, תחושת שליחות היסטורית והמשך מאמץ צבאי פעיל בכמה זירות במקביל. בנאומו הזכיר גם את הפעילות ברצועת עזה, בגבול סוריה ובלבנון, ואת השבת החטופים והחטופות, ובכך שיבץ את העימות מול אירן בתוך תמונה רחבה יותר של מערכה אזורית ממושכת.

זיכרון, לכידות ונשיאה בנטל

לצד המסר התקיף כלפי חוץ, זמיר הקדיש חלק ניכר מנאומו לחברה הישראלית פנימה. הוא קשר בין דמויות מופת מן ההיסטוריה היהודית והישראלית - מדוד המלך ויהודה המכבי ועד יורם אלישיב, צוות פרץ וסרן אור מוזס - וביקש להציג רצף אחד של מאבק, הקרבה והתייצבות. בתוך הרצף הזה, הוא סימן גם את חובתה של המדינה לשמור על אחדות פנימית ועל מחויבות משותפת לביטחון.

המשפט שלפיו "הלכידות היא תנאי לקיומנו" בלט במיוחד, משום שהוא נאמר לא כהערת אגב אלא כמסקנה מפורשת של השנה האחרונה. זמיר הבהיר כי הניסיון המבצעי, ההקרבה של משרתי המילואים והחוסן של העורף הם חלק ממערכת אחת, וכי בלא שותפות עמוקה של כלל חלקי הציבור, גם העוצמה הצבאית נפגעת. זהו מסר שיש בו גם יסוד פיקודי וגם יסוד ציבורי מובהק.

נאומו של הרמטכ"ל נע בין כאב השכול לבין קווי היסוד של המדיניות הביטחונית. הוא לא הסתפק בדברי הנצחה, אלא השתמש במעמד כדי לשרטט תביעה מוסרית ולאומית: לזכור את הנופלים, להמשיך את שליחותם, ולשמור על מדינה חזקה, מלוכדת ונכונה למאבק. השילוב בין "שגשוג, צמיחה ושלום" לבין "חגורים בחרב" תמצת היטב את ליבת המסר - ישראל מבקשת עתיד נורמלי לילדיה ולנכדיה, אך לפי הרמטכ"ל, הדרך אליו עדיין עוברת דרך עוצמה, נחישות ונשיאה משותפת בנטל.