המשקם בסכנה: הרפורמה תפגע בתעסוקת אלפי בעלי מוגבלויות

ועדת הכלכלה קיימה (16.4.26) ישיבה משותפת עם הוועדה לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, ובה הוטחה ביקורת חריפה ברפורמה שמקדם משרד הרווחה בתחום שירותי ההשמה התעסוקתית לאנשים עם מוגבלות. במוקד הדיון עמדה הטענה כי המודל החדש, המטיל על הרשויות המקומיות כ-25% מעלות ההשמה של עובדים חדשים, עלול להביא לפגיעה קשה דווקא ברשויות חלשות וביישובי פריפריה - ואף לסכן את המשך פעילותה של חברת המשקם, המעסיקה יותר מ-2,700 בעלי מוגבלות. הטענות הללו עלו גם במסמכים שהועברו לוועדה בידי ראשי רשויות ומרכזי השלטון המקומי והאזורי.

יו"ר הוועדה, ח"כ דוד ביטן, פתח את הדיון בקו אישי וחד. הוא סיפר כי כילד גדל בשכונת עולים עם בתי עמידר, וכי מי שטיפלה בגינות הייתה חברת המשקם. לדבריו: "ברגע שהם יצאו הגינות הפכו לקטסטרופה". משם עבר לביקורת הישירה על המהלך: "איך אפשר לפגוע בחברה ש-85% מעובדיה הם אנשים עם מוגבלות? זה לא האינטרס של משרד הרווחה לתת להם שירות? יש פה היגיון לפטור ממכרז. בשביל חיסכון של כמה מיליונים אתם פוגעים במוגבלים?".

יו"ר הוועדה לחיזוק הנגב והגליל, ח"כ עודד פורר, החריף את הטון וטען כי מאחורי השפה של "רפורמה" מסתתר למעשה קיצוץ תקציבי. לדבריו: "מדובר בקיצוץ תקציבי במסווה של רפורמה". פורר הוסיף כי להחלטה אין, לשיטתו, תוקף חוקי ללא החלטת ממשלה, משום שהמשקם הוקמה מכוח הסכמה בין הממשלה להסתדרות הציונית העולמית, ולכן לא ניתן לסגור אותה במהלך חד-צדדי. גם ראש מטה השר הממונה על רשות החברות, עוז מלכה, הצטרף לביקורת וטען כי כל שינוי מדיניות שמשפיע על חברה ממשלתית חייב לעבור דרך רשות החברות.

אזהרות מהשטח

המסר החריף ביותר בישיבה הגיע מן השטח. יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, יעקב חגואל, הזהיר כי הפגיעה כבר אינה תיאורטית בלבד. לדבריו, "בגלל חוסר היכולת לקלוט עובדים חדשים מינואר, אנחנו כבר מתחילים לסגור מפעלים". הוא הוסיף כי המודל החדש, שמבקש להפיל 25% מהעלות על הרשויות המקומיות, אינו ישים מבחינתו, והזהיר כי אם לא יחול שינוי, החברה כולה עלולה להיסגר.

הטענות האלה נשענו גם על פניות רשמיות שנשלחו עוד לפני הדיון. במכתב של מרכז השלטון המקומי ומרכז השלטון האזורי לשר הרווחה נכתב כי המהלך ייצור "העמסה תקציבית וטיפולית" על הרשויות המקומיות, בעיקר החלשות והמרוחקות, וכי הרשויות כלל לא שותפו מבעוד מועד במשמעויותיו. עוד צוין שם כי כיום מממן משרד הרווחה את מלוא עלות ההשמה, ואילו לפי המהלך החדש תידרש הרשות המקומית להשתתף ברבע מהעלות לגבי מושמים חדשים בעתיד.

מכתב נוסף, שהועבר ליו"ר ועדת הכלכלה ולחברי הוועדה מראשי הרשויות כסרא-סמיע ויאנוח-ג'ת, התריע כי ביישובים הללו מועסקות במתפרות המשקם כ-300 נשים, וכי עשרות נוספות ממתינות להשתלב בעבודה. הכותבים הזהירו כי לרשויות החלשות אין יכולת לממן את התוספת הנדרשת, וכי התוצאה עלולה להיות סגירת המסגרות התעסוקתיות הקיימות והפסקת העסקתן של נשים עם מוגבלות ללא חלופה אמיתית באזור הפריפריה.

העדות שטלטלה את הדיון

אחד הרגעים הקשים בישיבה נרשם כאשר אבלין אוחנה, עובדת המשקם בפתח תקוה, סיפרה את סיפורה האישי. אוחנה, בת 65, אמרה כי היא עובדת 23 שנה בחברה, וכי המשקם "העמידו אותי על הרגליים". היא הוסיפה: "עברתי סרטן ושני ניסיונות התאבדות כי לא היה לי איפה לעבוד. חברות אחרות נפנפו אותי כשראו את המוגבלויות שלי, ובזכות 'המשקם' אני היום אחראית מחלקה". עדותה המחישה היטב את לב המחלוקת: לא רק שאלה תקציבית או מבנית, אלא עצם קיומה של מסגרת תעסוקתית עבור אנשים שמתקשים למצוא מקום בשוק העבודה הרגיל.

גם יו"ר המשקם, ארנן פלמן, הזהיר מפני הדרך שבה המהלך מיושם. לדבריו, גם אם משרדי הממשלה רשאים לשנות מדיניות, לא ניתן לבצע שינוי כזה בלוח זמנים כה חד - לעצב אותו בנובמבר ולהחילו כבר מ-1 בינואר - מבלי להותיר את החברה "מול שוקת שבורה" וללא יכולת לקלוט עובדים חדשים.

עמדת המדינה

מנגד, נציגי משרד הרווחה, דני כץ וחגית ברסלר גינת, טענו כי מדובר בשינוי תפיסה מקצועי ולא בקיצוץ גרידא. לדבריהם, המשרד מבקש לעבור למודל שמטרתו לשלב אנשים עם מוגבלות בקהילה ובשוק העבודה הרחב, באמצעות מכרזים ומבנה חדש של שירותים. הם הדגישו כי כל מי שעבד בחברה עד סוף 2025 ימשיך לעבוד באותם תנאים, וכי אין כוונה לפגוע בעובדים הקיימים.

גם נציג אגף החשב הכללי באוצר, דניאל גולדין, ניסה להרגיע את הרוחות. הוא ציין כי הפטור ממכרז הנוכחי בתוקף עד 2027, וכי המדינה אינה מתכוונת להפסיק את ההתקשרות הקיימת עבור העובדים הנוכחיים. לדבריו, אף קיימת כוונה להאריך את הפטור ממכרז של המשקם עד 2030.

אלא שהטענות הללו לא שכנעו את ראשי הרשויות שנכחו בדיון. ראש מועצת כסרא-סמיע, יאסר גדבאן, הבהיר כי רשות בדירוג חברתי-כלכלי נמוך אינה יכולה לשאת בנטל כזה. הוא תקף את הדרישה במילים חריפות ואמר כי מדובר, מבחינתו, ב"גזר דין מוות" לאנשים שתלויים במשכורת הזאת לצורך אוכל ותרופות. המסר היה חד: כל עוד המדינה מעבירה את הנטל לקופה המקומית, ברשויות החלשות פשוט לא יהיה מי שישלם.

מבחן החודש הקרוב

בסיום הדיון דרש ביטן מהצדדים להיכנס למשא-ומתן אינטנסיבי ולהציג פתרון בתוך חודש. "אני נותן לכם חודש ימים", אמר. "שבו יחד - משרד הרווחה, האוצר, רשות החברות והשלטון המקומי - ותמצאו פתרון. 85 מיליון שקל הם לא תקציב שבגללו צריך לפגוע באנשים עם מוגבלות". הוא הודיע כי ועדת הכלכלה תקיים ישיבת מעקב בעוד חודש בדיוק.

הדיון לא הסתיים בהכרעה, אך הוא חשף היטב את לב העימות: בין רצון המדינה לשנות מודל הפעלה ותעסוקה, לבין טענת הרשויות והגופים המפעילים כי השינוי הזה נעשה בלי הכנה מספקת, בלי גיבוי תקציבי ובלי הבנה מלאה של המחיר האנושי. אם לא יימצא פתרון בחודש הקרוב, המחלוקת עלולה להפוך ממשבר ניהולי לעימות ציבורי רחב - על גבם של מי שממילא מתקשים יותר מכולם להשתלב בשוק העבודה.