רוטמן: נבחרי הציבור הם שומרי הסף הטובים ביותר

הדיון על פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה התחדש בוועדת החוקה, תוך עימות עקרוני בין תפיסת המשילות שמובילה הקואליציה לבין עמדות משפטיות ואופוזיציוניות המדגישות את הצורך באיזונים (15.4.26). הוועדה המשיכה להכין לקריאה ראשונה את הצעת החוק, המתבססת בין היתר על תזכירו של הפרופסור דניאל פרידמן, ולפיה היועמ"ש יפעל לשמירת הדין, האינטרס הציבורי וזכויות האדם, תוך עצמאות בשיקול דעתו – אך ללא פטור מחובותיו לפי החוק.

יו"ר הוועדה, ח"כ שמחה רוטמן, הציג קו עקרוני ברור שלפיו האחריות לקביעת האינטרס הציבורי מצויה בראש ובראשונה בידי הדרג הנבחר: "נבחרי הציבור, שנושאים באחריות כלפי הכנסת והציבור, הם שומרי הסף הטובים ביותר". לצד זאת תקף את המעמד המיוחד שניתן למשפטנים: "לא רק שלמשפטנים אין יתרון מובנה בקביעת ערכי המדינה, יש להם חיסרון מאוד גדול. פוליטיקה במדינה דמוקרטית היא ויכוח גם על ערכיה".

רוטמן הדגיש כי לשיטתו אין מקום למודל של עצמאות מוחלטת ליועמ"ש: "פרידמן אומר שהיועץ עצמאי לחלוטין – ולדעתי זו טעות". הוא הציע מתווה ביניים שלפיו היועמ"ש יהיה עצמאי בהחלטות פרטניות, אך הממשלה תוכל להנחותו בכתב ובשקיפות מלאה לציבור ולכנסת, מתוך תפיסה כי "אין אינטרס ציבורי מנותק ממה שהציבור אומר, בדרך של בחירות".

צילום: [צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת]

חברי האופוזיציה הציגו קו עקבי שלפיו ההצעה מחלישה את מנגנוני האיזון. ח"כ יואב סגלוביץ' טען כי עצם דרך המינוי יוצרת בעיית יסוד: "אי אפשר לנתק את דרך הבחירה של הדמות. אינטרס ציבורי הוא גם של הממשלה הנבחרת וגם של מי שאינם חלק ממנה". לדבריו, כאשר היועמ"ש משמש גם מייצג הממשלה, מתעוררת שאלה מהותית: "יועמ"ש שמונה על-ידי הממשלה והוא הסניגור שלה, שאמון על פיקוח על השב"כ – מי הגורם המאזן את הסמכויות?".

ח"כ קארין אלהרר הרחיבה את הביקורת והצביעה על ההשלכות המעשיות של המהלך: "הכנסת והממשלה נבחרו לשרת את הציבור. נשאלת השאלה מה קורה אם השרים והח"כים לא עומדים במשימה". היא הדגישה כי גם אם היועמ"ש אינו זרועה הארוכה של הממשלה, בפועל מנגנון הפיטורים הופך אותו לפגיע: "גם אם היועמ"ש אינו זרועה הארוכה של הממשלה, הכי קל לפטר אותו", ולכן לשיטתה נדרש גורם פיקוח שאינו תלוי בדרג הפוליטי.

גם ח"כ עופר כסיף הצביע על בעייתיות פנימית בהצעה: "בסעיף 29 יש סתירה פנימית – הוא אומר שהסמכות מגיעה מהדין, ומטרת החוק לשמור על הדין, אבל הדין הוא הממשלה". ח"כ גלעד קריב הוסיף כי עצם קידום ההצעה ללא בחינה שיטתית של כלל ההסדרים החוקיים עלול לגרום נזק: "עלינו לקיים דיון פרטני בכל הוראות החוק כדי לוודא ששכרו של הציבור לא ייצא בהפסדו", והדגיש כי "הייעוץ המשפטי הוא שומר סף כדי שהחלטות ייעשו בדרך נכונה".

צילום: [צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת]

עו"ד ד"ר גור בליי, היועץ המשפטי של הוועדה, הציג עמדה מפורטת שלפיה ההצעה משנה את תפיסת התפקיד מן היסוד: "התפקיד של היועמ"ש כפי שמתעצב פה בהצעת חוק הופך אותו להרבה יותר תלוי בממשלה מהמצב היום". לדבריו, עצם האפשרות למינוי ופיטורים ללא ועדה והצמדת הכהונה לממשלה יוצרים מצב חדש: "זה כמעט להתייחס אליו כמו מנכ"ל של משרד – סוג של משרת אמון".

בליי הדגיש כי לאורך עשרות שנים התעצב תפקיד היועמ"ש כגורם מאזן במגוון חוקים, במיוחד בתחומים רגישים: "בחוק השב"כ או חוק האזנת סתר... ברור שהתפקיד מתבסס על היותו תפקיד מאזן לכוח הרב של ראש הממשלה והשב"כ". לדבריו, שינוי מבני כזה מחייב בחינה מחודשת של כלל ההסדרים, ולא ניתן לבצעו במנותק מהשלכותיו הרחבות.

צילום: [צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת]

עו"ד אורן פונו חידד את ההבחנה בין הדרג הפוליטי לדרג המשפטי: "האינטרס הציבורי הוא אינטרס ציבורי משפטי... הכלים הם משפטיים, להבדיל מכלים של שר או מנכ"ל שאמור לקדם מדיניות". עו"ד שלמה מומי למברגר הוסיף כי עצם ריבוי נקודות המבט הוא תנאי חיוני: "ראיית האינטרס הציבורי על-ידי גופים שונים מזוויות שונות היא דבר מאוד חשוב", והזהיר מפני ריכוז יתר של סמכויות בידי גורם אחד.

צילום: [צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת]

עו"ד משה לדור, לשעבר פרקליט המדינה, הציג עמדה חריפה במיוחד נגד המהלך והזהיר מפני השלכותיו על עצמאות המערכת: "המשמעות העיקרית של הפיצול היא מינוי יועמ"ש על-ידי הממשלה. מכאן ואילך השיטה תהיה שהפוליטיקאים יקבעו מי יתקדם או יודח".

לדבריו, מצב כזה עלול לפגוע גם באמון הציבור וגם בהתנהלות הפנימית של המערכת: "אתם גורמים לכך שהדנ"א של משפטני ישראל יהיה של מי שממנה אותם".

מנגד, רוטמן דחה את הטענות והבהיר כי לשיטתו עצם המינוי על-ידי הממשלה אינו שולל עצמאות מקצועית: "הנחת המוצא אומרת שברגע שאדם מונה על-ידי הממשלה הוא זרועה הארוכה – לא נכונה". לדבריו, אם קיימים חוקים שבהם נוצר קושי בשל שינוי המודל, יש לבחון התאמות נקודתיות: "אכן תהיה בהם בעיה וצריך יהיה לייצר פתרון", אך אין בכך כדי להצדיק הותרת המצב הקיים.

הדיון צפוי להימשך בשבועות הקרובים, כאשר הפער בין תפיסת המשילות לבין תפיסת האיזונים נותר עמוק – וההכרעה בו עשויה לעצב מחדש את יחסי הכוחות בין הממשלה, הכנסת והמערכת המשפטית.