כבוב על דברי השר בן-גביר: "בזויים"; עמית מציג 16 תקדימים

הדיון בעתירות להדחת השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר נפתח (15.4.26) בבית המשפט העליון בהרכב מורחב של תשעה שופטים, והפך בתוך זמן קצר לזירת עימות עקרונית בין הרשות המבצעת לרשות השופטת בשאלת גבולות הסמכות – מי רשאי להכריע בעניינו של שר מכהן ובאילו נסיבות.

כבר בפתח הדיון הבהיר נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית כי הסוגיה אינה חדשה במשפט הישראלי, וציין כי קיימים תקדימים שבהם דן בית המשפט במינוי ובהעברת שרים מתפקידם. בכך דחה את קו הטיעון המרכזי של נציגי הממשלה, שלפיו מדובר בתחום פוליטי מובהק שאינו שפיט.

במקביל הדגיש ההרכב כי העתירות נסובות סביב סעיף 22ב לחוק יסוד: הממשלה, וכי בלב המחלוקת עומדת השאלה האם החלטת ראש הממשלה שלא להדיח שר היא החלטה מנהלית הכפופה לביקורת – או החלטה פוליטית החסינה מפניה.

הרחקות מהאולם והצהרת משמעת

עוד בטרם החל הדיון לגופו, הבהיר עמית כי לא תותר כל הפרעה: "מי שיפריע – יורחק". דקות לאחר מכן הורה על הרחקתו של סגן השר אלמוג כהן בעקבות קריאות ביניים חוזרות.

בהמשך הורחקו גם חברות הכנסת טלי גוטליב ולימור סון הר מלך וכן השרה עידית סילמן, לאחר שהתפרצו לדברי השופטים. גוטליב קראה לעבר ההרכב: "העם רואה אתכם", והשופט כבוב השיב כי לא ניתן לנהל כך דיון. עמית סיכם: "עכשיו נוכל לקיים דיון כהלכתו".

עו"ד מיכאל ראבילו – "שיקול הדעת של ראש הממשלה מוחלט"

עו"ד מיכאל ראבילו, בא-כוח ראש הממשלה בנימין נתניהו, פתח את טיעוניו בקו עקרוני ברור נגד עצם סמכותו של בית המשפט. לדבריו, יש לשנות את ההלכה הקיימת ולהציב גבול להתערבות שיפוטית.

"הסמכות לפטר שרים על-פי החוק נתונה לראש הממשלה, והוא זה שאחראי לפני ציבור הבוחרים", אמר. כאשר נשאל על היקף שיקול הדעת, השיב: "שיקול הדעת לפי סעיף 22ב הוא מוחלט".

השופטים הקשו מיד והציגו תרחישים קיצוניים, לרבות מצבים של פגיעה חמורה בציבור. ראבילו עמד על עמדתו: "ראש הממשלה נתון למבחן הציבור יום-יום ושעה-שעה".

עוד טען כי לבית המשפט אין כלי משפטי להורות על פיטורי שר: "בסל הכלים של כבודכם אין שום אפשרות להורות לראש הממשלה לפטר שר".

בהמשך הדגיש את ההבחנה בין משפט לפוליטיקה: "יש דין פוליטי ויש דין משפטי", והזהיר כי התערבות שיפוטית תוביל להצפת עתירות: "כל שני וחמישי תהיינה עתירות נגד שרים".

הוא אף העלה טענת אי־שפיטות מוסדית: "קביעה שיש כאן אי־שפיטות תמנע גרירה לשדה הפוליטי".

השופטים – תקדימים, תרחישים ושאלות עקרוניות

השופטים בחנו את טענות הממשלה באמצעות סדרת שאלות נוקבות. עמית הזכיר כי "ספרתי ומניתי 16 מקרים" שבהם בית המשפט דן במינוי או בהעברת שר מתפקידו.

במהלך הדיון הוצגו תרחישים היפותטיים – כגון שר הפועל בניגוד מוחלט לאינטרס הציבורי – ונשאלה השאלה האם גם אז אין לבית המשפט סמכות להתערב.

באחת מנקודות המפתח שאל עמית: "אם יש שר שפועל לפוליטיזציה של המשטרה – זו בעיה של ראש הממשלה בלבד?" ראבילו השיב: "זה לא עניין של בית המשפט".

השופטים הדגישו כי גם כאשר מדובר בסמכות פוליטית, אין פירוש הדבר היעדר ביקורת שיפוטית, וכי "דין הבוחר אינו בא במקום דין המשפט".

עו"ד דוד פטר – "אין לכם סמכות לקבוע שיש לכם סמכות"

עו"ד דוד פטר, שייצג את השר בן-גביר, החריף את הקו עוד יותר. "אין לכם סמכות. לא רק שאין לכם סמכות – אין לכם סמכות לקבוע שיש לכם סמכות", אמר.

לדבריו, ההכרעה מי יהיו חברי הרשות המבצעת נתונה לציבור בלבד: "מי שקובע במדינת ישראל מי יהיו חברי הרשות המבצעת – זה הציבור, לא השופטים".

פטר תקף גם את התשתית העובדתית: "אני כופר בכל מה שנאמר כאן... אין צֶֶבֶר, אין גרגירים, אין פיקסלים".

הוא טען כי הטענות מבוססות על פרסומים תקשורתיים ולא על ראיות מנהליות, והוסיף כי השר פועל בהתאם לדרג המקצועי וכי "מאז ההסדר הדיוני אין שום אירוע".

במישור המשפטי הזהיר מפני מדרון חלקלק: "אם נתחיל לפטר שרים – יוגשו עתירות נגד כל שרי הממשלה".

טענות העותרים – "פוליטיזציה של המשטרה היא סכנה לדמוקרטיה"

מן העבר השני הציגו העותרים קו טיעון רחב ומפורט. נציגת היועצת המשפטית לממשלה, עורכת הדין שוש שמואלי, הדגישה: "מה שעומד להכרעת בית המשפט הוא ההגנה על עצמאות משטרת ישראל".

לדבריה, אין מדובר בשאלה פוליטית אלא בשאלה חוקתית: "כאשר משטרה עוברת פוליטיזציה – נפגעת שורה של עקרונות יסוד".

נציג העותרים עורך הדין גלעד ברנע הוסיף: "אנחנו נמצאים באירוע שבו שר מערער את היסודות הדמוקרטיים... לא טעות, לא תקלה – שיטה". הוא הציע כלל משפטי: "מי שמערער את היסודות הדמוקרטיים – לא יכול להיות שר".

העותר עורך הדין גלעד הכהן הציג דוגמאות פרטניות, לרבות התערבות באירועי אכיפה ופרסום מידע מחקירות, וטען כי מדובר בדפוס פעולה מתמשך.

עורכות הדין נאוה פינצ'וק-אלכסנדר ומירי גרוס-הורן התריעו מפני השלכות על שוטרים ולוחמים, ועורך הדין דניאל חקלאי הדגיש כי "זה בדיוק תפקידו של בית המשפט – להגן על יסודות המשטר הדמוקרטי".

המחלוקת על מתווה העקרונות

נושא מרכזי נוסף היה מתווה העקרונות שגובש בין השר ליועצת המשפטית לממשלה. ראבילו טען כי מאז ההסדר לא אירעו הפרות מהותיות. מנגד טענו העותרים כי המתווה הופר שוב ושוב: "לא הפרות קטנות, אלא הפרות משמעותיות".

ברנע הוסיף כי השר אינו מקיים שורה של הוראות והסדרים קיימים, ושאל האם יש טעם בניסיון להסדר נוסף.

בשלב זה העלו השופטים אפשרות לבחון מתווה מוסכם חדש. ראבילו הביע נכונות עקרונית אך התנגד לכך שבית המשפט ישמש כגורם מכריע במחלוקות עתידיות. פטר הסכים לניסיון נוסף "לזמן קצוב".

עמית ציין כי ייתכן שהסדר מוסכם עדיף על פסק דין, אך הבהיר כי ההכרעה נותרת פתוחה.

הצעת ביניים מטעם נציגת היועמ"שית – והתגובה המיידית

בשלב מתקדם של הדיון הציגה נציגת היועצת המשפטית לממשלה מתווה ביניים, שנועד להסדיר באופן זמני את יחסי העבודה בין השר לבין המשטרה עד להגעה להסכמות כוללות. לפי ההצעה, יתבקש בית המשפט להוציא שורה של צווים שיגבילו את מעורבות השר בתחומים רגישים, ובהם מינויים בכירים הנוגעים לחקירות, חופש הביטוי והמחאה, וכן היבטים של ייעוץ משפטי.

עוד הוצע כי ייאסר על המשטרה לצרף את השר לפעילות אופרטיבית או למצבים של חיכוך עם אזרחים; כי ייאסר על קציני משטרה לעמוד עמו בקשר ישיר שלא בנוכחות המפכ"ל; וכי יוגבלו התבטאויותיו בנוגע להפעלת כוח משטרתי ולחקירות מתנהלות.

עו"ד דוד פטר, בא-כוחו של השר, דחה את המתווה על הסף והבהיר: "זו לא פשרה – זו הודעת הדחה".

שאלת הסמכות – קו השבר המרכזי

לאורך הדיון חזרו הצדדים שוב ושוב לנקודת המחלוקת המרכזית: האם מדובר בהחלטה פוליטית טהורה או בהחלטה מנהלית הנתונה לביקורת.

נציגי הממשלה הדגישו כי התערבות תכרסם בהפרדת הרשויות ובאחריות המיניסטריאלית. העותרים טענו כי הימנעות מהתערבות תותיר פגיעה חמורה בשלטון החוק ללא מענה.

השופטים בחנו אפשרות ביניים – התערבות במקרים קיצוניים בלבד – אך לא הכריעו בשלב זה.

הדיון הסתיים לאחר שעות ארוכות (כתשע שעות וחצי) ללא הכרעה, כאשר השאלות המרכזיות – סמכות, שפיטות והגנה על עצמאות המשטרה – נותרו פתוחות, וההכרעה צפויה לעצב את גבולות היחסים בין הרשויות לשנים קדימה.