הרצוג מזהיר בטקס יום השואה מפילוג: ׳׳לא קמנו כדי להישרף במריבה׳׳

הנשיא יצחק הרצוג קושר בין זיכרון השואה למציאות הביטחונית הנוכחית וקורא לאחדות פנימית כבסיס להמשך קיומה של המדינה. נאום הנשיא בעצרת הפתיחה הממלכתית של יום הזיכרון לשואה ולגבורה (13.4.26) נפתח במסר חיזוק לאזרחים "בחזית ובעורף שהפך לחזית", תוך הדגשה כי מדובר במערכה ממושכת אך כזו שתסתיים בעמידה איתנה של החברה הישראלית.

סיפור משפחתי כסיפור לאומי

במרכז הנאום הציב הרצוג את סיפורה של מגדה ברץ, שורדת שואה, ונינה רב-סמל ראשון אסף כפרי שנפל בקרב בעזה. באמצעות הסיפור ביקש להמחיש את רצף הדורות - מחורבן לתקומה - ואת הקשר הישיר בין דור השורדים לדור הלוחמים.

הרצוג תיאר כיצד מגדה שרדה את מחנות ההשמדה, עלתה לישראל והקימה משפחה רחבה, ובכך מימשה את תפיסתה כי עצם ההמשכיות היא ניצחון. שנים לאחר מכן, על אדמת מחנה ברגן-בלזן, קיבלה את הבשורה על נפילת נינה - רגע שממחיש לדבריו את החיבור העמוק בין עבר להווה.

לדבריו, מדובר ב"רוח אחת" המלווה את העם היהודי - רוח של גבורה, מסירות ונחישות להגן על המדינה.

אזהרה מפני פילוג מבית

בלב הנאום עמדה קריאה ברורה לאחדות. הנשיא הזהיר מפני קרע פנימי והדגיש כי ההיסטוריה היהודית מלמדת על המחיר הכבד של מחלוקות פנימיות. לדבריו: "משפחה יכולה להתווכח - אך אסור לה להיקרע", תוך שהוא מוסיף כי "לא קמנו מאש המשרפות כדי להישרף באש המריבה". המסר הוצג כתנאי יסוד לחוסן הלאומי, במיוחד בעיצומה של מלחמה מתמשכת.

דבריו משתלבים עם תחושת המתח הפנימי בחברה בשנים האחרונות, וממקמים את האחדות כיעד אסטרטגי ולא רק ערכי.

הקשר למערכה הביטחונית

הרצוג התייחס במפורש למצב הביטחוני הנוכחי ולפעילות הצבאית בזירות שונות, כולל עימות מול המשטר האירני ושיתוף פעולה עם ארצות הברית וגורמים נוספים באזור. הוא הדגיש כי ישראל ניצבת מול אויבים הפועלים לפגוע באזרחים באמצעים כבדים, לרבות ירי טילים ופצצות מצרר, והציג את עמידת החברה הישראלית - בחזית ובעורף - כביטוי לערבות הדדית ולחוסן לאומי.

הנשיא הפנה מסר ישיר למנהיגי העולם והזהיר מפני התגברות האנטישמיות. לדבריו, אין די בגינויים, ויש צורך בפעולה ממשית. "זה הזמן למעשים אמיצים", אמר, והדגיש כי האחריות למאבק בתופעה מוטלת על הנהגות מדינות העולם. המסר מחדד את תפיסת ישראל כמרכז העם היהודי וכגורם המחויב להגנה גם על יהדות התפוצות.

לקראת סיום, הדגיש הרצוג את האחריות להמשך הנחלת זיכרון השואה גם לאחר שלא יישארו עוד ניצולים חיים. הוא התחייב כי מדינת ישראל תמשיך לשאת את הזיכרון ולהעבירו לדורות הבאים.

הנאום נחתם במסר של תקווה, שהתבסס על דמותו של דור ההמשך במשפחת ברץ - כסמל להמשכיות. "כן, יהיה פה טוב", חתם הנשיא, תוך הדגשה כי התקווה אינה פרטית אלא לאומית.