מועצת הרבנות הראשית נגד בג"ץ: "חילול שבת ופגיעה בזהות המדינה"

מועצת הרבנות הראשית לישראל יצאה (12.4.26) במחאה חריפה נגד בג"ץ, בעקבות הדיון שנערך בשבת שעברה בעתירה שעסקה בהיקף ההפגנה שאושרה למוצאי שבת בתל אביב. בישיבה מיוחדת שקיימה קבעה המועצה כי עצם קיום הדיון בעיצומו של יום השבת מהווה פגיעה בקדושתו, במעמדו במרחב הציבורי ובזהותה היהודית של מדינת ישראל.

המחאה של הרבנות באה לאחר שבית המשפט העליון התיר בשבת שעברה לקיים בכיכר הבימה בתל אביב התקהלות לצורכי מחאה של עד 600 איש, אף שהמגבלה הכללית באותה עת עמדה על 50 משתתפים בלבד. ברשות השופטת הוסבר אז כי המשטרה ופיקוד העורף עמדו על הגשת עמדותיהם בשבת וכי מדובר היה בסוגיה בעלת היבטי פיקוח נפש.

מחאה על עצם הדיון ועל הנימוק

בנוסח ההחלטה שהוקרא בישיבת המועצה נכתב כי אין מדובר במקרה נקודתי, אלא בחלק מדפוס רחב יותר של זלזול בשמירת השבת במרחב הציבורי. הרבנים הדגישו כי השבת היא "אבן יסוד" בזהותה היהודית של המדינה, וטענו כי פגיעה בה היא פגיעה במורשת הרוחנית של עם ישראל וביסודות שעליהם הושתתה המדינה.

עיקר החריפות בהחלטה כוונה לא רק כלפי עצם קיום הדיון בשבת, אלא גם כלפי האופן שבו, לשיטת הרבנות, הוצג הדבר כהכרח של "פיקוח נפש". מועצת הרבנות קבעה כי הכרעה בשאלה אם נסיבות מסוימות אכן עולות כדי פיקוח נפש היא הכרעה תורנית מובהקת, שאינה מסורה לכל גורם ציבורי או שיפוטי לפי שיקול דעתו.

לפי נוסח ההחלטה, המועצה סבורה כי יש כאן ניסיון של בית המשפט "לעטר עצמו בכתרה של תורה" ולהורות הלכה בעניינים שאינם בסמכותו. הרבנים אף קשרו זאת, במשתמע, לעימותים קודמים בין המערכת השיפוטית לבין עמדות הממסד הרבני בסוגיות דת ומדינה, וטענו כי מדובר בהשקפת עולם "הרחוקה מאוד מיהדות".

הרקע להחלטה

הסערה פרצה לאחר שבג"ץ נדרש בשבת שעברה לעתירה שעסקה בקיום הפגנה בתל אביב, על-רקע מגבלות ההתקהלות של פיקוד העורף. בהחלטתו מתח בית המשפט ביקורת על אכיפה בררנית כלפי הפגנות מחאה, והדיון כולו עורר תגובות חריפות במערכת הפוליטית והדתית. השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר תקף אז את עצם קיום הדיון בשבת, וגם במערכת הרבנית נשמעו גינויים חריפים.

החלטת מועצת הרבנות הראשית היום מציבה כעת את המחאה הרבנית בעמדה ממוסדת ורשמית יותר. לא עוד אמירות בודדות של רבנים או אישי ציבור, אלא עמדה מוסכמת של הגוף הרבני העליון של המדינה, המבקשת להציג את האירוע לא רק כמחלוקת משפטית או ציבורית, אלא כקו שבר עקרוני בשאלת מעמדה של השבת בישראל.

הרבנות הראשית לא הסתפקה בגינוי נקודתי, אלא ניסתה לקבוע מסר עקרוני: מבחינתה, הוויכוח איננו רק על הפגנה, אלא על הגבול שבין סמכות שיפוטית לבין יסודות הזהות היהודית של המדינה.