לפני שיחות המו"מ - צה"ל מעמיק את התמרון הקרקעי בבינת ג'ביל

בינת ג'ביל הופכת בימים האחרונים לאחד ממוקדי הלחימה המרכזיים בדרום לבנון, דווקא בשעה שהמערכת המדינית נערכת לפתיחת מגעים ישירים בין ישראל ללבנון ביום שלישי הקרוב בוושינגטון. לפי דיווחי השעות האחרונות (12.4.26), כוחות צה"ל כיתרו את העיירה, מנסים להשתלט על השכונות שנותרו בה, וממשיכים בהפגזות ארטילריות על פאתי היישוב ודרכי הגישה אליו. גם חיזבאללה עצמו הודה בימים האחרונים כי אנשיו מנהלים שם עימותים מול כוחות צה"ל.

המהלך הצבאי הזה אינו עומד בפני עצמו. לפי רויטרס, השיחות הצפויות בוושינגטון אמורות להתקיים בין שגריר ישראל בארה"ב יחיאל לייטר לבין עמיתתו הלבנונית, נדא חמאדה מועווד, בתיווך אמריקני. אלא שכבר עכשיו ברור כי שני הצדדים מגיעים עם תפיסות שונות: בירושלים מדברים על פתיחת שיחות ישירות במהירות, ואילו בביירות מבקשים תחילה הפסקת אש והסדרה של תנאי הפתיחה.

מעמד כוח לפני החדר המדיני

מבחינת צה"ל, בינת ג'ביל היא הרבה יותר מעוד עיירת גבול. מדובר במוקד בעל משקל סמלי ומבצעי עבור חיזבאללה, ובישראל רואים בה חלק מרכזי ממה שמכונה "קו הנ"ט" - רצועת הכפרים והתשתיות שמהם נבנה לאורך השנים איום ישיר על יישובי הצפון. לפי הדיווחים, בימים האחרונים הושלמה למעשה טבעת כיתור סביב המרחב, וכעת נעשה ניסיון לטהר אותו מתשתיות ומחבלים שנותרו בו.

העיתוי בולט במיוחד: בעוד הזירה מול אירן נרגעה יחסית בימים האחרונים, ישראל מפנה מחדש קשב מודיעיני ואווירי צפונה, ומבקשת ככל הנראה לשפר עמדות לפני תחילת המגעים. גם דיווחי החוץ מצביעים על כך שבירושלים אין כוונה להקפיא את הלחימה רק משום שהמסלול המדיני נפתח, אלא להפך - להשתמש בלחץ הצבאי כדי להשפיע על תנאי השיחה.

לבנון רוצה הפסקת אש, ישראל רוצה לדבר תוך כדי אש

כאן גם נמצא קו המתח המרכזי. לפי גורם לבנוני בכיר שצוטט ברויטרס, ביירות ניסתה ביממה האחרונה לקדם הפסקת אש זמנית שתאפשר להתחיל בשיחות רחבות יותר. בירושלים דחו בפועל את הרעיון הזה, והבהירו שהמגעים יכולים להתחיל גם בלי עצירה מלאה של האש. משמעות הדבר היא שהשיחות, אם אכן ייפתחו במועד, יתקיימו כאשר הקרבות עצמם עדיין נמשכים.

בצד הלבנוני, עצם קיום המגעים כבר מעורר מתיחות פנימית. סוכנויות הידיעות הבינלאומיות דיווחו על זעם ציבורי גובר בלבנון, במיוחד על-רקע ההרוגים הרבים בימים האחרונים ועל-רקע הטענה כי פתיחת שיחות עם ישראל תחת אש נתפסת בעיני חלק מהציבור ככניעה ללחץ. זהו נתון חשוב, משום שגם אם המשלחות יישבו סביב אותו שולחן, מרחב התמרון של המנהיגות הלבנונית יהיה מוגבל מאוד.

בינת ג'ביל כצומת סמלי

הרגישות סביב בינת ג'ביל עמוקה במיוחד. עבור חיזבאללה, זהו אחד המקומות המזוהים ביותר עם סיפור ההתנגדות לקיומה של מדינת ישראל. עבור ישראל, זהו יעד טעון הן בשל הירי שבוצע מהמרחב לעבר הצפון והן בשל המטען הסמלי שנצרב שם לאורך השנים. לכן, כניסה ישראלית עמוקה יותר לעיירה בימים אלה נושאת לא רק משמעות טקטית, אלא גם מסר רחב יותר: ישראל מבקשת להבהיר כי לא תסתפק עוד בפגיעה נקודתית, אלא חותרת לשינוי ממשי של מציאות האיום לאורך הגבול. ההערכה הזאת עולה גם מהסיקור הבינלאומי של הימים האחרונים, המתאר ניסיון ישראלי להרחיב רצועת חיץ ולהחליש את חיזבאללה לקראת כל הסדר אפשרי.

מן העבר השני, עצם העובדה שחיזבאללה ממשיך לשגר כטב"מים ורקטות גם בצל המהלך המדיני, מעידה כי ארגון הטרור אינו ממהר לאמץ את שפת ההסדרה. רק בשעות האחרונות דווח על כטב"ם מלבנון שיורט באזור קריית שמונה, לאחר התרעות בגזרה. המשמעות המעשית היא שהזירה הצפונית עדיין רחוקה מיציבות, ושגם המו"מ הצפוי ייפתח כאשר שני הצדדים ממשיכים לבחון זה את זה דרך הכוונת.

ישראל ולבנון מתקרבות לשולחן השיחות, אבל הדרך אליו עוברת כרגע דרך בינת ג'ביל, ולא דרך רגיעה.