רוסיה תופסת נכסים אמריקניים ומאתגרת את מדיניות טראמפ

• החברה - CANPACK
• שווי הפעילות ברוסיה - כ-700 מיליון דולר
• בסיס משפטי - צו של פוטין מ-31 בדצמבר 2025
• מצב השליטה - ניהול חיצוני מטעם המדינה
• תמונת מצב - נכון לאפריל 2026, השליטה לא הושבה לבעלים

מוסקבה מחריפה את הלחץ הכלכלי על המערב, אך במקביל מאותתת כי אינה סוגרת את הדלת בפני וושינגטון. לפי דיווח שפורסם (12.4.26) בפוקס ניוז, רוסיה העבירה לידי הפדרציה את השליטה בפעילותה המקומית של CANPACK - יצרנית פחיות אלומיניום עולמית שבשליטתה קשרים אמריקניים - במסגרת משטר של "ניהול חיצוני" שהוחל מכוח צו שעליו חתם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בסוף דצמבר 2025.

לפי הדיווח, CANPACK, שבשליטת חברת החזקות מפנסילבניה, איבדה בפועל את יכולתה לנהל את עסקיה ברוסיה, המוערכים בכ-700 מיליון דולר. מנכ"ל החברה, פיטר ג'ורג'י, אמר כי מרגע כניסת המנהלים שמונו בידי השלטון באמצע ינואר, נשללה ממנה כל סמכות תפעולית: "אני רק בעל מניות נומינלי. איבדתי כל שליטה בחברה".

לא רק ענישה - גם איתות מדיני

במובן הזה, הקרמלין משדר מסר כפול: מצד אחד, הוא מבהיר כי חברות זרות הפועלות ברוסיה חשופות לצעדים חד-צדדיים; מצד אחר, הוא מבקש להציג את עצמו כמי שמוכן לדון ב"עסקה" רחבה יותר עם וושינגטון. לא מדובר רק במאבק על מפעל אחד או על קווי ייצור של פחיות משקה, אלא במסר אסטרטגי: מוסקבה מוכנה להשתמש בנכסים מערביים ככלי לחץ מדיני.

תבנית שכבר חזרה על עצמה

לפי הדיווח, CANPACK פעלה ברוסיה קרוב ל-30 שנה והחזיקה בנתח של 35% עד 40% משוק פחיות האלומיניום במדינה. בכך מובן גם גודל המהלך: לא תפיסה של נכס שולי, אלא העברת שליטה בפעילות משמעותית בתחום הייצור המקומי. בחברה טוענים כי מאז ההשתלטות אין להם גישה ישירה לפעילות, וכי כמה מבכירי ההנהלה המקומית, ובהם המנכ"ל המקומי וסמנכ"ל הכספים, הוחלפו.

עוד נטען בדיווח כי פעילות החברה ברוסיה תרמה מאות מיליוני רובלים לקרן פרו-קרמלינית התומכת במאמץ המלחמתי, וכן סכומים נוספים לכנסייה הרוסית האורתודוקסית. פוקס ניוז מדגיש כי חלק מהטענות הללו לא אומתו באופן עצמאי, ולכן יש להתייחס אליהן בזהירות.

המסר לחברות המערביות

עבור וושינגטון, זו דילמה לא פשוטה. מצד אחד, צעד כזה מחזק את הטענה כי רוסיה משתמשת בכלכלה כנשק מדיני. מצד אחר, מוסקבה מנסה להציג את עצמה כמי שעדיין מעוניינת בפתיחת דף חדש עם ממשל טראמפ. לכן, נכון יותר להציג את ההתפתחות לא כ"רגע שבו טראמפ רתח", אלא כרגע שבו פוטין מעלה את המחיר הכלכלי של העימות - ובוחן אם בבית הלבן יעדיפו הסלמה או מגעים.

זהו פחות סיפור על התפרצות זעם אמריקנית, ויותר מהלך רוסי מחושב: הפעלת לחץ כלכלי ישיר על אינטרסים מערביים, תוך ניסיון לבדוק אם ממשל טראמפ מוכן לתרגם את הדיבורים על עסקה רחבה גם לשינוי ביחס למוסקבה.