נשיא לבנון: מו"מ עם ישראל - או שלא תישאר לנו מדינה

נשיא לבנון ג'וזף עאון הציג (5.4.26) בנאום לרגל הפסחא קו חד בעד מגעים עם ישראל, לצד דרישה פנימית ברורה לרכז את ההכרעה על מלחמה, שלום והפעלת כוח בידי המדינה הלבנונית בלבד. בדבריו אמר כי לבנון מקיימת משא-ומתן מול ישראל כדי לעצור את "הטרגדיה בלבנון", אך הודה כי ישראל לא נענתה לדרישת ביירות להפסקת אש לפני פתיחת המשא-ומתן. עוד הזהיר כי "יכול להיות שישראל רוצה לפעול בדרום לבנון כמו בעזה, אבל החובה שלנו זה לא לגרור אותה לעשות מה שעשתה בעזה".

עאון לא הסתפק בעצם הודעתו על קיום המגעים, אלא הקדיש כמה משפטים להצדקת המהלך מול מתנגדיו מבית. "משא-ומתן אינו כניעה", אמר, והרחיב כי השאלה האמיתית איננה מה יוצא מן הדיפלומטיה, אלא מה יצא מן המלחמה. לדבריו, בלבנון יש יותר מ-1,400 הרוגים, יותר מ-4,000 פצועים, אלפי בתים הרוסים ולמעלה ממיליון ומאתיים אלף עקורים החיים בתנאים קשים. על הרקע הזה שאל מה עדיף - ללכת למו"מ או ללכת למלחמה. הוא הוסיף כי "המו"מ הוא לא ויתור והדיפלומטיה איננה כניעה", ואף השווה לעזה, שלדבריו נהרסה וספגה בין 70 ל-80 אלף קורבנות, ובסופו של דבר גם שם הגיעו למשא-ומתן.

לא רק מול ישראל - גם מול חיזבאללה

בלב הנאום עמד מסר פנימי חריף בהרבה מן המסר הדיפלומטי. עאון קבע כי "ההחלטה על מלחמה ושלום חייבת להיות אך ורק של המדינה הלבנונית, אין לה שותף ואין לה חלופה". הוא הוסיף כי עצם קיומם של כלי נשק מחוץ לידי המדינה, "בלי קשר לשיוכם", חותר תחת ריבונותה וחושף את לבנון לסכנות שאין לקבלן. מכאן גם באה אחת האמירות החדות ביותר בנאום: "ההחלטה על מונופול המדינה על שימוש בכוח היא החלטה סופית והיא תיושם".

בהמשך פירט את המשמעות המעשית של הקו הזה: הפיכת כל מנגנוני הביטחון למנגנוני המדינה, והפיכת כל כוח הפועל מחוץ להם לכוח פוליטי הכפוף למדינה ולא מעליה. עוד אמר כי "שום מדינה לא יכולה להתקיים ללא צבא חזק", וכי אין ביטחון מחוץ למדינה, אין הגנה בלעדיה ואין ישועה אלא דרכה. הוא אף שיגר אזהרה ישירה כלפי כל גורם חמוש שאינו כפוף לביירות, כשאמר כי כל מי שנמצא מחוץ למדינה "חייב להבין כי אין לו עתיד מלבד חזרה למדינה".

עייפות ממלחמות וקריאה לעצור את ההידרדרות

עאון תיאר את הלחימה בלבנון כ"מלחמה חסרת תועלת", ואמר כי הלבנונים עייפים ממלחמות. לדבריו, המדינה עושה "עבודה אדירה" כדי לסייע לעקורים, ובמקביל מקיימת מגעים קבועים עם מדינות שונות כדי להקל על תוצאות המלחמה ולהפסיק את שפיכות הדמים וההרס. בנוסח נוסף שצוטט מפיו, אמר כי לבנון לא תפסיק את המגעים עד שתצליח להציל את הבתים המעטים שנותרו ולא נהרסו, ואת התושבים שעדיין לא נעקרו.

לצד זאת, הוא גם גינה את התקיפות הישראליות נגד אזרחים וחפים מפשע, ואמר כי לבנון פועלת מול מדינות ידידותיות כדי להפעיל לחץ על ישראל להפסיק. עם זאת, הוא שב והבהיר כי מבחינתו עצם הדיבור עם ישראל איננו חולשה אלא מהלך מתחייב כדי לעצור את ההידרדרות. "משא-ומתן אינו סימן לחולשה אלא סימן לחוזקה כאשר נעשה בידי מדינה מאוחדת", אמר.

שלום פנימי, תקשורת וסוגיית אירן

חלק נוסף מן הנאום הוקדש ל"שלום הפנימי" בלבנון, על-רקע המתיחות הפנימית וסוגיית חיזבאללה. עאון אמר כי "השלום הפנימי הוא קו אדום, מי שנוגע בשלום הפנימי משרת את ישראל וזה יותר גרוע מהתקיפות הישראליות". הוא הוסיף כי חלק מן התקשורת הלבנונית אינו תורם לרגיעה, ואף מלבה את הסוגיה.

בהמשך התייחס גם למשבר סביב הנציג האירני בלבנון. לפי הדברים שיוחסו לו, אותו נציג אינו שגריר כלל: "הוא אינו שגריר, הוא נמצא בשגרירות האירנית ללא תפקיד רשמי". בנוסחים נוספים שהובאו נאמר כי אותו שליח מעולם לא הגיש את כתב ההאמנה שלו, ולכן מבחינת נשיא לבנון אין לו מעמד רשמי של שגריר.

המסגרת שניסה לשרטט

לצד האמירות על המלחמה, המגעים והשלום הפנימי, עאון ניסה גם לעטוף את דבריו במסגרת מדינתית רחבה יותר. הוא התחייב כי לבנון תחזיר כל סנטימטר מאדמתה שנכבשה בידי ישראל, ותבטיח את חזרתם של כל עקור לאדמתו "עם כבוד והגנה". אלא שמיד הוסיף כי מחויבות כזו לא יכולה להתממש באמצעות סיסמאות, אלא רק באמצעות מדינה חזקה, ריבונית, ובעלת מערכת קבלת החלטות מאוחדת המחילה את סמכותה על כל שטחה.

את שורת הסיום הפוליטית והעקרונית שלו ניסח בצורה החדה ביותר: "אנו ניצבים בפני אופציה אחת בלבד: או מדינה ריבונית, חזקה וניטרלית - או אין מדינה בכלל". בכך ביקש עאון לקשור יחד את שני צדי נאומו - גם נכונות למגעים עם ישראל כדי לעצור את הלחימה, וגם חתירה פנימית לצמצום כוחם של גורמים חמושים מחוץ למדינה.