תיעוד באירן: מוקשים אמריקנים פוזרו ליד אתרי טילים

תמונות וסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות ובוצעו בתיאום עם מומחי נשק חושפים (יום ו', 27.03.26) כי כוחות אמריקנים השתמשו במוקשים נגד טנקים מסוג BLU-91/B באזור מגורים בדרום אירן. זו הפעם הראשונה מזה למעלה משני עשורים שבה כוחות ארה"ב עושים שימוש מבצעי במערכות פיזור מוקשים מסוג זה, המיועדות לשיתוק תנועת רכבים משוריינים ומשגרי טילים ניידים. התיעוד הראשוני של האירוע פורסם על-ידי קבוצת התחקירים Bellingcat וקיבל אישור ממומחי תחמושת בינלאומיים שסקרו את הצילומים לבקשת כלי תקשורת מובילים.

המוקשים צולמו בפאתי העיר שיראז, במרחק של כשישה קילומטרים מאתרי הטילים הבליסטיים המרכזיים של אירן. על-פי הדיווחים, המוקשים פוזרו באמצעות מערכת ה"גייטור" (Gator) המוטלת ממטוסי קרב. המערכת מסוגלת לפזר עשרות מוקשים בבת אחת על פני שטח נרחב, במטרה לשבש את הגישה למתקנים אסטרטגיים ולמנוע את הוצאת המשגרים הניידים אל מחוץ לבונקרים המוגנים. מומחים צבאיים מצביעים על כך שמיקום המוקשים באזורים הרריים מקשה על ניוד המשגרים האירניים לעמדות ירי.

סיכון אזרחי ושינוי מדיניות

סוכנות הידיעות הממשלתית של אירן (IRIB) דיווחה כי לפחות אדם אחד נהרג כתוצאה מפיצוץ של "חבילות שנראות כמו פחיות שימורים". הרשויות בטהרן הזהירו את האזרחים להתרחק מכל חפץ מתכתי מעוות בשטח. המוקשים הללו מצוידים בחיישנים מגנטיים המופעלים על-ידי מסה של כלי רכב, אך ארגוני זכויות אדם, בהם אמנסטי אינטרנשיונל, מזהירים כי הם עלולים להתפוצץ גם כתוצאה מהזזה ידנית על-ידי אזרחים או בשל מנגנון השמדה עצמית המובנה בהם.

השימוש בנשק זה התאפשר לאחר שממשל טראמפ ביטל את המדיניות הקודמת שהגבילה את השימוש במוקשים יבשתיים. שר ההגנה האמריקני חתם על מזכר המאפשר שימוש במוקשים אלו על בסיס צורך מבצעי פרטני, תוך בחינת כל מקרה לגופו. פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) סירב להגיב רשמית לממצאים, אך מומחים מציינים כי ארה"ב היא הצד היחיד בעימות המצויד במערכת הפיזור שזוהתה בשטח.

צילום: פיזור המוקשים נועד לפגוע ביחידות אירניות ששיגרו טילים לעבר ישראל ומדינות המפרץ [צילום: @iribnews_irib]

שיבוש מערכי הטילים הבליסטיים

ההערכה המודיעינית גורסת כי פיזור המוקשים נועד "לנעול" את מערך הטילים האירני בתוך בסיסיו. בשבועות האחרונים, מאז החלה המערכה המשולבת, נפגעו לפחות שני אתרי טילים באזור שיראז. הצבת מוקשים בנתיבי הגישה ההרריים מקשה על ניוד המשגרים והצבתם בעמדות ירי, ובכך מצמצמת את יכולת התגובה של אירן למתקפות האוויריות. גורמי מחקר בפריז ציינו כי המשגרים הניידים של אירן פעלו בסמוך לבסיסים לאורך כל המלחמה, והמוקשים מהווים מכשול פיזי משמעותי עבורם.

פירוט מקורות המידע והנתונים

* The Washington Post: המקור סיפק את האימות הטכני לדגם המוקשים המדויק וחשף את הרקע הפוליטי-ביטחוני של המהלך. הדיווח הדגיש את חתימת שר ההגנה פיט הגסת' על המזכר המאפשר את השימוש בנשק, וציין כי זו הפעם הראשונה מאז מלחמת המפרץ ב-1991 שנעשה שימוש במערכת זו בלב עימות פעיל.

* Bellingcat: קבוצת התחקירים ביצעה אימות גאוגרפי לצילומים שהופצו ברשתות החברתיות. הניתוח הצליב בין הטופוגרפיה של הרי שיראז לבין מיקומי בסיסי הטילים הידועים, והוכיח כי המוקשים פוזרו בנתיבי תנועה קריטיים של משגרים ניידים שספגו נזק בתקיפות קודמות.

* Amnesty International: חוקר הנשק בריאן קסטנר סיפק ניתוח הנדסי של המוקש. הוא הסביר כי אף שהנשק מיועד להשמדת רכב כבד באמצעות חיישן מגנטי, המוקשים מסוכנים לאזרחים בשל רגישותם לתזוזה ידנית ומנגנון ההשמדה העצמית שעלול להפעילם באופן בלתי צפוי שעות לאחר פיזורם.

* IRIB (רשות השידור האירנית): המקור סיפק נתונים מהשטח על נפגעים אזרחיים ותיאור ויזואלי של המטענים. הדיווח כלל אזהרות רשמיות לציבור מפני "חפצים דמויי פחיות שימורים", נתון שאישר כי המוקשים פוזרו בשטחים פתוחים הנגישים לאוכלוסייה מקומית סמוך למתקנים הצבאיים.

השימוש המבצעי במוקשים נגד טנקים בשטח אירן מסמן עליית מדרגה משמעותית במעורבות האמריקנית הישירה בלחימה. המהלך מעורר ביקורת בינלאומית חריפה מצד ארגוני זכויות אדם, המזהירים מפני פגיעה ארוכת טווח באוכלוסייה אזרחית בשל אופי הפיזור האקראי מהאוויר. כעת, נראה כי ארה"ב בוחנת את גבולות המדיניות החדשה בשטח, כאשר השורה התחתונה היא ניסיון לנטרל את איום הטילים הבליסטיים של טהרן עוד לפני שלב השיגור.