''
נקודה
תל אביב
שמיים בהירים
25°
ירושלים 19°
חיפה 25°
באר שבע 22°
אילת 27°
מדורים
שימושי PLUS

העליון דחה ערעור משקיע שביקש לחייב שותפו בחלק מהפסדיו בהשקעות נדל"ן ברומניה

השופט שטיין קבע כי לא הוכח הסכם בעל-פה * נדחתה הטענה לערבות אישית של המשיב * חוזים בכתב גוברים על טענות בעל-פה

יואב יצחק
ח' ניסן התשפ"ו
השופט שטיין. דרישה להסכם בכתב אינה עניין טכני [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
השופט שטיין. דרישה להסכם בכתב אינה עניין טכני [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90] צילום: הרשות השופטת

בית המשפט העליון דחה (יום ה', 26.03.26) את ערעורו של אברהם רכס על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר דחה תביעה כספית בסך שמונה מיליון ש"ח נגד מיכאל גרינברג. התביעה נסובה סביב השקעות נדל"ן ברומניה שירדו לטמיון. המערער טען כי המשיב התחייב בפניו בעל-פה ובאופן אישי להשיב לו את כספו בתוספת ריבית של 10% אם העסקות ייכשלו.

השופט אלכס שטיין, שכתב את פסק הדין המרכזי, הדגיש כי המערער לא הצליח להוכיח קיומו של הסכם בעל-פה העומד בניגוד למערכת הסכמים כתובה ומפורטת. שטיין ציין כי על-פי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני, עסקות מסוג זה, הנעשות על-פי הנוהג במסמך בכתב, טעונות הוכחה בכתב בלבד. עוד נקבע כי קיים קושי ראייתי בהסתמכות על הקלטת סתר שבוצעה במהלך מגעים לפשרה.

בפסק דינו הבהיר השופט שטיין כי דרישת הכתב אינה עניין טכני גרידא, אלא כלי מהותי להבטחת ודאות משפטית. הוא ציין כי כאשר מדובר באנשי עסקים מתוחכמים, המגבים את עסקותיהם במסמכים רשמיים, יש לתת בכורה ללשון הכתובה. לדבריו, הסכם הוויתור שעליו חתם המערער במפורש - ובו שחרר את המשיב מכל טענה - מהווה מחסום משפטי שניתן לסתור רק באמצעות ראיה בכתב, אשר לא הוצגה במקרה זה.

השופטת גילה כנפי-שטייניץ הצטרפה לתוצאה וקבעה כי המסקנה העובדתית של הערכאה הדיונית מעוגנת היטב בחומר הראיות. לשיטתה, המערער לא הניח תשתית ראייתית מינימלית לכינונה של התקשרות חוזית ישירה מול המשיב. כנפי-שטייניץ הדגישה כי רמת ההיכרות השטחית בין הצדדים, שהסתכמה בפגישות ספורות בבתי קפה, אינה עולה בקנה אחד עם מתן התחייבות אישית להשבת סכומי עתק. היא ציינה כי לא נמצא בסיס להתערבות בממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי, במיוחד לנוכח גובה הסכום הנתבע.

השופטת רות רונן הוסיפה דגש עקרוני בנוגע לבחירה המודעת של הצדדים במבנה ההתקשרות. רונן הטעימה כי המערער בחר בזמנו להתקשר באמצעות חברות ולא כאדם פרטי, ככל הנראה מטעמי מס או נוחות עסקית. לדבריה, המבקש ליהנות מיתרונותיו של חוזה חייב לדעת לשאת גם ב"עוקץ" שלו. היא קבעה כי משעה שהצדדים בחרו בדרך התקשרות מסוימת, הם כפופים להשלכותיה הן לחיוב והן לשלילה. רונן הדגישה כי המערער אינו יכול להתנער כעת מהמבנה התאגידי שבו בחר בתחילה רק משום שתוצאה זו נוחה לו יותר לצורך הגשת התביעה.

פרטי ההליך

* סוג הליך ומספרו: ע"א 55529-01-26.
* ערכאה: בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים.
* שופטים: אלכס שטיין, גילה כנפי-שטייניץ, רות רונן.
* צדדים: אברהם רכס (המערער) נגד מיכאל מירצ'ה גרינברג (המשיב).
* עורכי דין מייצגים: בשם המערער: עו"ד אורי דניאל; בשם המשיב: עו"ד הראל גרשוני; עו"ד אפרים אליגולא.

גילה רות אורי אלכס גילה

תגובות

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה