"רוח מורנייה" חוזרת מתחת לרדאר: כך חיזבאללה נבנה מחדש ומשקם את כוחו

תמונת מצב (הערכה זהירה)

• תפיסת הפסקת האש - הפוגה מבצעית, לא הסדר קבע
• מבנה ארגוני - מעבר לתאים קטנים ומבוזרים
• תקשורת - הפחתת שימוש באמצעים טכנולוגיים רגישים
• דרום לבנון - חזרה הדרגתית ונוכחות מוסווית
• חימוש - התאוששות חלקית, פערים במערכות מתקדמות

ההערכות כי חיזבאללה הוכרע במלחמת התקומה ב-2024 מתערערות: ארגון הטרור השיעי שב לפעילות מבצעית מול ישראל, ומציג יכולת מחודשת לאחר תקופת שיקום שנוהלה באופן שיטתי ומתמשך.

לפי תחקיר של האתר הלונדוני Middle East Eye, המבוסס על מקורות המעורים בתהליך, הפסקת האש לא נתפסה בארגון כהסדר מדיני - אלא כהפוגה מבצעית. כבר למחרת כניסתה לתוקף החלה עבודת השיקום.

הפער בין ההצהרות למציאות בולט: בישראל ובארה"ב דובר על פגיעה אנושה ואף "ריסוק", אך לפי המקורות מדובר בפגיעה קשה - שלא הובילה לקריסה אסטרטגית.

מהלם לשיקום: תפיסה של "סבב נוסף"

הפגיעה ב-2024 הייתה רחבה: חיסול בכירים, פגיעה בתשתיות וחדירה מודיעינית עמוקה ששיאה במתקפת הזימוניות (ביפרים). אחד המקורות תיאר את המצב כ"הנהגה עיוורת ומפוזרת".

עם זאת, בתוך הארגון התקבעה תפיסה אחרת: המלחמה לא הסתיימה - אלא נדחתה. הפסקת האש נתפסה כחלון זמן קריטי להתארגנות.

לפי הדיווח, עד סוף 2025 הועבר להנהגה מסר ברור מהמפקדים: "כל מה שניתן לשקם - שוקם". לצד זאת, הודגש כי חלק מהיכולות, בעיקר בתחום ההגנה האווירית, נפגעו באופן שקשה לשחזר.

צילום: חמינאי ונסראללה ברקע חורבות לבנון [צילום: חוסיין מלא/AP]

שינוי עומק: חזרה ל"רוח מורנייה"

אחת ההתפתחויות המרכזיות היא שינוי מבני. חיזבאללה נטש במידה רבה את המודל הכבד והמרוכז שאפיין אותו בשנים האחרונות, ועבר למבנה מבוזר יותר.

המודל החדש, המכונה "רוח מורנייה", מבוסס על תאים קטנים הפועלים לפי תרחישים כלליים, עם תלות נמוכה יותר בפיקוד מרכזי. המשמעות: פחות חשיפה - יותר שרידות.

במקביל, נרשם שינוי גם בתחום התקשורת. בעקבות עומק החדירה המודיעינית, הארגון הפחית שימוש באמצעים טכנולוגיים רגישים, ועבר לשיטות פשוטות יותר: שליחים, מסרים כתובים וערוצים ממודרים.

מדובר במהלך שנועד לצמצם פגיעות - גם במחיר האטת קצב קבלת ההחלטות.

דרום לבנון: נסיגה חלקית בלבד

על-פי ההסכמים, חיזבאללה אמור היה להיעדר מדרום הליטני. בפועל, לפי המקורות, המציאות מורכבת יותר. במקום נוכחות גלויה, הארגון פעל באמצעות תאים קטנים ואנשי שטח שפעלו לשיקום מתקנים, הפעלה מחדש של תשתיות והחזרת פעילות בהיקף נמוך אך עקבי.

כך נוצר פער בין ההצהרות הרשמיות על שליטה של המדינה הלבנונית לבין פעילות בשטח - שקטה, הדרגתית ומוסווית.

שיקום במגבלות: חימוש והתארגנות

אובדן ציר האספקה דרך סוריה היווה מכה משמעותית, אך לפי התחקיר הארגון הצליח לנצל את תקופת המעבר כדי לפנות אמצעי לחימה ממחסנים.

בהמשך, התבסס השיקום על שילוב של סיוע אירני וייצור מקומי. לא כל היכולות שוחזרו, אך בתחום הרקטות והכטב"מים נרשמה התאוששות.

הביטוי לכך ניכר בלחימה האחרונה: שיגורים בהיקף משמעותי, פעילות מתמשכת ולחץ על העורף הישראלי - כולל על אזורים במרכז הארץ.

הפסקת אש על הנייר בלבד

למרות ההכרזה על הפסקת אש, התקופה שלאחריה התאפיינה בעימות מתמשך בעצימות משתנה. מאות הרוגים בלבנון בתקיפות ישראליות מאז ההסכם מעידים כי לא מדובר היה ביציבות של ממש.

שני הצדדים, כך עולה, ניצלו את התקופה כדי להיערך לסבב הבא - ולא כדי לסיים את העימות.