יו"ר ועדת הבחירות: סרטוני בן-גביר הם תעמולה אסורה בנכסי המדינה

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, קבע (17.3.26) כי השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר הפר את חוק הבחירות, והורה לו להסיר לאלתר שני סרטונים שפרסם ברשתות החברתיות, לאחר שנקבע כי מדובר בתעמולת בחירות תוך שימוש בנכסי ציבור.

העתירה, שהגיש עו"ד שחר בן מאיר, עסקה בשני סרטונים שפורסמו במהלך חודש פברואר: האחד צולם על גבי סירת משטרה, והשני במהלך ביקור בבית סוהר. בשני המקרים הופיע השר כשהוא מציג את מדיניותו - ובמרכזה קריאה להחמרת הענישה כלפי מחבלים, עד כדי עונש מוות.

קביעה: תעמולה שמטרתה להשפיע על הבוחר

סולברג קבע כי תכליתם המרכזית של הסרטונים היא השפעה על ציבור הבוחרים באמצעות הצגת עמדותיו של השר ויכולתו לממשן. בכך מתקיימת ההגדרה המשפטית של תעמולת בחירות.

השופט דחה את טענות בן-גביר שלפיהן מדובר במסרים ביטחוניים שנועדו להרתיע את חמאס או לחזק משפחות שכולות, והבהיר כי פרסום המסרים בחשבונות פרטיים-פוליטיים - ולא בערוצים רשמיים של המדינה - מעיד על תכלית פוליטית מובהקת.

שימוש אסור בנכסי ציבור

נקודת הכובד בהחלטה נוגעת לשימוש במשאבי המדינה. הסרטון שצולם בבית הסוהר כלל הופעה של סוהרים במדים ושל מתקני כליאה, ואילו הסרטון השני צולם בסירת משטרה.

נקבע כי מדובר בשימוש אסור בנכסי ציבור לצורכי תעמולה, בניגוד להוראות סעיף 2א לחוק הבחירות. גם העובדה שסירת המשטרה לא נשאה סימני זיהוי ברורים לא שינתה את המסקנה, שכן עצם הנגישות של השר למשאבים אלו מעניקה לו יתרון על פני מועמדים אחרים.

השופט הדגיש כי החוק נועד להבטיח שוויון בין מתמודדים ולמנוע מצב שבו בעלי תפקידים מנצלים את משאבי המדינה לצרכים פוליטיים.

הסעד: הסרה והוצאות

בהחלטתו הורה סולברג על הסרת הסרטונים מחשבונותיו של בן-גביר, וחייב את השר ואת סיעת "עוצמה יהודית" בתשלום הוצאות בסך כולל של 9,000 שקלים - מהם 5,000 שקלים לעותר ו-4,000 שקלים למשרד לביטחון לאומי וליועצת המשפטית לממשלה.

עם זאת, הבקשה להטיל צו כללי שיאסור על פרסום עתידי של תכנים דומים נדחתה, תוך הבהרה כי כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו.

בצד ההכרעה המשפטית, כלל סולברג גם אמירה עקרונית רחבה: "נכסי הציבור אינם אביזר במה בתעמולת בחירות... עבודת נבחר הציבור בלשכתו וסיוריו בשטח נועדו למילוי תפקידו לטובת הציבור כולו".

עם זאת, הוא עמד גם על הפער שבין הדין למציאות, וציין כי עד למתן ההחלטה חלף זמן ניכר מאז פרסום הסרטונים - פרק זמן שבו כבר מיצו את השפעתם הציבורית.

המסר מההחלטה חד וברור: גם בעידן הרשתות החברתיות ובצל עיסוק ביטחוני, גבולות התעמולה הפוליטית נותרו בתוקפם - ונכסי הציבור אינם עומדים לרשותם של נבחרי ציבור לצורך קידום אישי או מפלגתי.