רוטמן: "הייתה הסתרה - לא קיבלנו תשובות מהתביעה במשך שנים"

ועדת החוקה המשיכה (17.3.26) לדון בהצעת החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כאשר הדיון התכנס לנקודת המחלוקת המרכזית: היקף סמכותו של השר הממונה לדרוש מידע מהתובע הכללי, ובפרט השאלה האם סמכות זו יכולה לחול גם על תיקים מתנהלים. לפי נוסח ההצעה, התובע הכללי יהיה כפוף לפיקוח השר, יחויב למסור דין וחשבון הן על מדיניות כללית והן, במקרים מסוימים, על מקרים פרטניים, ואף להתייעץ עם השר בסוגיות בעלות חשיבות ציבורית, מדינית או ביטחונית.

למברגר: "דין וחשבון בתיק - התערבות לכל דבר"

עו"ד שלמה (מומי) למברגר, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה, הציג עמדה חדה המבחינה בין פיקוח לגיטימי לבין התערבות פסולה. לדבריו, אין מחלוקת כי קיימים תחומים שבהם פנייה של השר מוצדקת, בעיקר כאשר מדובר בנושאים רחבים: "לגיטימי שהשר יפנה בסוגיות ביטחוניות, מדיניות או בעיות ציבוריות רחבות". עם זאת, בכל הנוגע לתיקים ספציפיים, הוא הדגיש כי מדובר בקו אדום ברור: "זו היתממות לומר שמתן דין וחשבון בנושא ספציפי זו לא התערבות. זו התערבות לכל דבר ועניין".

למברגר הסביר כי גם בהיעדר הוראה ישירה, עצם הפנייה יוצרת לחץ מובנה על מקבלי ההחלטות: "אין אדם אנושי שיתעלם לחלוטין מפניית שר", והוסיף כי מצב כזה עלול ליצור אפקט מצנן על שיקול הדעת המקצועי של פרקליטים. בהמשך התריע כי פתיחת האפשרות לפניות פרטניות תוביל להרחבה משמעותית של מעורבות פוליטית, כאשר מחלוקות משפטיות יהפכו לזירה פוליטית פעילה בהיקף רחב.

רוטמן: "עשיתי ישיבות פיקוח - ולא קיבלתי תשובות"

יו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן הציג תמונת מצב הפוכה, שלפיה מוקד הבעיה אינו התערבות יתר אלא דווקא היעדר פיקוח אפקטיבי. לדבריו, לאורך תקופה ארוכה לא התקבלו תשובות לשאלות מהותיות: "עשיתי ישיבות פיקוח ולא קיבלתי תשובות. הייתה פה הסתרה במשך שנים".

רוטמן טען כי גם מנגנוני הבקרה הקיימים אינם מספקים מענה, והצביע על כך שפניות של נציב תלונות הציבור לא זוכות למענה מספק. הוא הוסיף כי גם פניות אישיות שלו לא נענו: "אפילו לא קיבלתי התייחסות". לשיטתו, הדרישה לקבל מידע אינה שקולה להתערבות, אלא מהווה תנאי בסיסי לאחריותיות שלטונית: "אין לו סמכות לתת הנחיות אופרטיביות. הוא יממש את אחריותו הציבורית כלפי הפרלמנט והציבור". רוטמן הדגיש כי השר צריך להיות מסוגל לברר טענות ציבוריות על התנהלות חקירות, כל עוד אין בכך כדי להכתיב תוצאה או לפגוע בעצמאות ההכרעה המקצועית.

המשטרה: "פגיעה באמון הציבור ובחקירות"

נציגת הייעוץ המשפטי של המשטרה, סנ"צ דנה צ'רנובלסקי, הזהירה מפני השלכות מעשיות של ההסדר המוצע, במיוחד בשלב החקירה. לדבריה, עצם הדרישה למסירת מידע על תיקים מתנהלים עלולה לפגוע הן בהליך עצמו והן בתפיסת הציבור את טוהר ההליך: "מעבר לאפקט המצנן והפוטנציאל לשיקולים זרים, זה גם יוביל לפגיעה באמון הציבור. תיווצר תפיסה שהחקירות מתנהלות תחת הנחיות פוליטיות". היא הוסיפה כי החובה לשתף מידע עם גורמים נוספים פוגעת בעקרון המידור, שהוא תנאי יסוד לניהול חקירות רגישות, והדגישה כי הבעיה אינה רק תיאורטית אלא נוגעת לפעילות היומיומית של רשויות האכיפה.

הזווית הביטחונית: "האיזון עלול להיפגע"

עו"ד אלי בכר, לשעבר היועץ המשפטי לשב"כ, הרחיב את הדיון להשלכות על מערכת הביטחון, והזהיר כי פגיעה במעמדו של הייעוץ המשפטי תשפיע גם על יכולת הפעולה של גופי הביטחון. לדבריו, הייעוץ המשפטי ממלא תפקיד כפול: מצד אחד ריסון ואיזון, ומצד שני מתן כלים לפעולה חוקית: "הוא נותן כלים לצד ריסון ואיזון". בכר התריע כי החלשת המנגנון תוביל לפגיעה ממשית בתפקוד: "ארגונים ביטחוניים יודעים לזהות שינוי כזה, והמערכת תיפגע".

חברי הכנסת: שאלות על גבולות הסמכות

במהלך הדיון העלו חברי הכנסת שאלות עקרוניות לגבי גבולות המודל המוצע. ח"כ קארין אלהרר ביקשה לברר מה יקרה במצב שבו השר יקבל מידע אך לא יסכים עם ההחלטה המקצועית, והאם יוכל להישאר בגדר פיקוח בלבד. ח"כ יואב סגלוביץ' הצביע על שינוי מבני עמוק, שלפיו ייווצרו שתי סמכויות נפרדות - תובע כללי ויועץ משפטי - והזהיר כי המרחק ביניהן לבין הדרג הפוליטי חייב להישמר כדי למנוע זליגה של שיקולים זרים. מנגד, היו"ר רוטמן חזר והדגיש כי אין מדובר בפוליטיזציה אלא בהשלמת פער מבני, והבהיר כי השר "צריך לדעת שבמחלקה שבאחריותו נשמרים החוק והנהלים".

הדיון בוועדת החוקה אינו עוסק רק בנוסח סעיף זה או אחר, אלא בשאלה עקרונית על מבנה הכוח במערכת האכיפה: האם פיקוח של הדרג הנבחר הוא תנאי לאמון הציבור, או שמא דווקא הוא שמערער את עצמאות התביעה.