התחזית של איימן דין (מרגל לשעבר, אנליסט): המצור על חארג' כקלף המיקוח הסופי

איימן דין, מרגל ה-MI6 לשעבר בתוך אל-קאעידה ואנליסט מודיעין בכיר, פרסם בחשבונו ברשת X תחזית אסטרטגית דרמטית בנוגע לעתיד העימות במפרץ הפרסי. לפי ניתוחו (יום שבת, 14.03.26), התרחיש המרכזי שמתגבש כעת אינו השמדה פיזית של מתקני הגרעין בנתנז ובפורדו, אלא יצירת מצור חונק על האי חארג'. דין מעריך בהסתברות של 50% כי ארה"ב בחרה להפוך את האי ל"בן ערובה" צבאי כדי לכפות על האייתוללות את פירוק מלאי האורניום.

ההיגיון המבצעי שדין הציג לעוקביו ברשת ברור: האי חארג' אינו רק נקודה גאוגרפית, אלא "הגרון הכלכלי" של אירן. כ-90% מייצוא הנפט הגולמי של המדינה עובר דרך המסוף הממוקם על האי. נטרול ההגנה האווירית, המכ"מים ויחידות משמרות המהפכה על-ידי חיל-האוויר האמריקני הבוקר, הפך את האי למה שדין מכנה "ברווז פצוע". כעת, כשמטריה ההגנתית הוסרה, ארה"ב יכולה להחזיק בנכס מבלי להשמיד אותו, ובכך לשמור על ערכו כקלף מיקוח.

המשוואה: אי-תמורת פצצה

דין טוען בפרסומו כי הנשיא טראמפ אינו מעוניין בכיבוש טריטוריאלי ארוך טווח, אלא ב"מנוף לחץ ברוטלי". המסר לטהרן הוא חד וברור: "אתם רוצים את מסוף הנפט שלכם בחזרה? תביאו את כל 460 הקילוגרמים של האורניום המועשר". האורניום המועשר שבידי אירן מספיק לייצור של כ-11 ראשי קרב גרעיניים, והשתלטות על חארג' היא דרך "נקייה" יותר עבור המערב להשיג את פירוק הנשק מבלי להיגרר למלחמה כוללת ומדממת בתוך שטחה הריבוני של אירן.

טהרן ניצבת כעת בפני דילמה בלתי אפשרית. אם יבחרו האייתוללות להפגיז את כוחות ארה"ב שעל האי, הם יחריבו בעצם פעולתם את התשתית הכלכלית היחידה שתאפשר להם לשרוד את היום שאחרי המלחמה. המשטר נמצא בחוסר אונים מוחלט מול המהלך שחונק את צינור החמצן הכלכלי שלו.

צילום: האי חארג'. מקור חיים למשטר האירני [צילום: Planet Labs PBC/AP]

לקראת הכרעה במזרח התיכון

דין מצביע על הגעת ה-USS Tripoli והנחתים שעל סיפונה כהוכחה לכך שהאופציה של פשיטה קרקעית על מתקני האי היא "על השולחן" מיד. זהו שלב המעבר הקריטי בין עליונות אווירית לשליטה פיזית בנכסי המדינה. לפי הניתוח שפרסם ב-X, המשטר בטהרן ינסה להגיב בלוחמה אסימטרית ובאיומים על מצר הורמוז, אך אובדן חארג' משמעו איבוד יכולת המימון של הפרוקסיז של אירן בלבנון, בעירק ובתימן.

השורה התחתונה של המהלך היא "משחק מוחות" אכזרי שבו טראמפ מחזיק ב"תרנגולת המטילה ביצי זהב" של חמינאי ומצמיד לה אקדח לרקה. מדובר בתסריט שנראה דמיוני בעבר, אך כעת הוא הופך לתרחיש הסביר ביותר לסיום העימות. המהלך על האי חארג' עשוי להתברר כמהלך השחמט שיכריע את המערכה ללא צורך בהפצצה גרעינית טקטית, כאשר הלחץ הכלכלי והצבאי משתלבים לכדי אולטימטום שבו לאירן אין מרחב תמרון.

איימן דין: סוכן צמרת לשעבר, אנליסט ויועץ

איימן דין נולד בסעודיה (1978) ובצעירותו עבר תהליך הקצנה דתית עמוק. בשנות ה-90 המוקדמות יצא להילחם כג'יהאדיסט בחזיתות בוסניה וצ'צ'ניה, שם נחשף לראשונה לעולם המלחמה האיסלאמיסטית. בשנת 1996 הגיע לאפגניסטן ונשבע אמונים לאוסמה בן-לאדן, שם הפך למומחה בכיר לייצור פצצות ונשק כימי ותפס עמדת מפתח במערך הטכני של אל-קאעידה.

התפנית בחייו חלה בשנת 1998, לאחר שזועזע מהרג חפים מפשע בפיגועים בשגרירויות ארה"ב במזרח אפריקה. דין החליט לערוק וגויס בקטר על-ידי המודיעין הבריטי (MI6). במשך שמונה שנים הוא פעל כסוכן כפול בלב הנהגת הארגון, העביר מידע קריטי על תוכניות טרור וסיכל עשרות התקפות, בהן תוכנית לשימוש בנשק כימי ברכבת התחתית של ניו-יורק.

חשיפה ופעילות נוכחית

זהותו של דין נחשפה בציבור בשנת 2006 בעקבות הדלפה מודיעינית בארה"ב, מה שאילץ אותו להפסיק לאלתר את פעילותו החשאית ולעבור לחיים גלויים בבריטניה תחת הגנה. מאז חשיפתו, הוא הפך לאחד המנתחים הגאופוליטיים המבוקשים בעולם, חיבר את האוטוביוגרפיה Nine Lives המגוללת את קורותיו כמרגל, ומייעץ לגופים בינלאומיים בנושאי לוחמה בטרור ומימון קיצוניות.

כיום, דין מתפעל חשבון פעיל ומשפיע ברשת X תחת השם @AimenDean ומנחה את הפודקאסט הפופולרי Conflicted. הוא משלב בין הכרה אינטימית של האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית לבין ניתוח מודיעיני קר ומדויק של המזרח התיכון, מה שהופך את תחזיתו לגבי המצור על אי-הנפט חארג' למקור מידע בעל משקל אסטרטגי רב.

ציטוטים נבחרים מתוך הראיון עם איימן דין (i24News)

להלן דבריו של איימן דין כפי שנאמרו בראיון, המציגים את נקודת המבט האישית שלו על הלחימה, השבר המוסרי ותעשיית הטרור.

על הלחימה בבוסניה והשאיפה למות:

* "הגעתי לשם שלושה או ארבעה שבועות אחרי יום הולדת ה-16 שלי, והתפללתי שלא אזכה לראות את יום הולדת ה-17. אני יודע שזו מנטליות מוזרה, אבל כך חושב מוג'אהד באותו זמן."

* "לא הרגשתי שם כטרוריסט, כי גדוד המוג'אהדין היה למעשה חלק רשמי ממשרד ההגנה הבוסני. הייתה שם חברות וסולידריות, והרגשנו שאנחנו שם כדי להגן על מי שזקוק להגנה."

על המעבר לייצור נשק להשמדה המונית:

* "התחלתי להרגיש כאופרטיבי (טרוריסט) ולא כחייל ג'יהאד קלאסי בחזית סביב שנת 1997... התאמנתי להיות בונה פצצות, ניסיתי חומרי נפץ, רעלים, נשק כימי וביולוגי - לא מתוחכמים, אבל קטלניים. הבנתי שהכלים האלו לא נועדו לשימוש בחזית נגד צבא, אלא נגד אזרחים."

* "הייתי צריך לשאול את עצמי: האם זה משהו שאני רוצה להמשיך איתו? ככל שהזמן עבר, הרגשתי שאני בצד הלא נכון של ההיסטוריה."

על השבר המוסרי בעקבות הפיגועים באפריקה:

* "הלכתי לראש המכללה השריעית של אל-קאעידה ושאלתי אותו: איך נוכל להצדיק הרג של 220 אזרחים רק כדי להגיע ל-12 דיפלומטים אמריקנים? 5,000 נפצעו, 150 מהם התעוררו עיוורים לכל חייהם. זה היה מספר הרוגים מזעזע."

* "הוא אמר לי שיש להם פסק הלכה (פתווה) שנקרא 'תתארוס' - פסק המגן האנושי, שמתיר לפגוע באויב שמסתתר בתוך אוכלוסייה אזרחית. הוא אמר: 'אם יש כל כך הרבה נפגעים בין האזרחים, זה עליהם, לא עלינו, ואלוהים כבר יפצה אותם'. באותו רגע הבנתי שזה יוביל אותנו למקום אפל מאוד."

על תעשיית הטרור והגאולה המהירה:

* "האיסלאם הפך לדת של אשמה. מטיפים רבים מדגישים 80% פחד, 10% אהבה ו-10% תקווה. המסר הזה לא מועיל לחברה טובה, הוא גורם לאנשים להרגיש שנטל החטאים שלהם כבד מדי ואין להם מוצא."

* "קבוצות כמו אל-קאעידה ודאעש מוכרות לאותן נשמות אבודות גאולה. הן אומרות להן: 'אם אתה רוצה סליחה מוחלטת, הג'יהאד והשהאדה הם הנתיב הקצר ביותר לגן עדן'. זה הצעה אטרקטיבית עבור מי שמרגיש שמעולם לא עשה שום דבר טוב בחייו."

* "בבתי הכלא הם אומרים לאנשים: 'כאן אתם מושפלים תחת המגפיים שלהם. מחר, הם יהיו תחת המגפיים שלכם'. זה נותן להם העצמה ויכולת לשחרר את כל האלימות המודחקת שבהם תחת אישור אלוהי."