החלטת הפנטגון לפרוס 10,000 כטב"מי Merops במזרח התיכון מסמנת את סיומו של עידן "המתמטיקה הבלתי אפשרית" בהגנה האווירית. עד כה, צבא ארה"ב נאלץ להשתמש בטילי פטריוט (PAC-3) שעלותם נאמדת בכ-4 מיליון דולר ליחידה כדי ליירט כטב"מים אירניים מסוג "שהאד" שעלות ייצורם היא כ-20 עד 30 אלף דולר בלבד. פער זה יצר נטל כלכלי ולוגיסטי כבד על מלאי המיירטים האמריקני.
המערכת החדשה, שפותחה על-ידי מיזם Project Eagle של מנכ"ל גוגל לשעבר אריק שמידט, מעבירה את היתרון הכלכלי לצד המגן. המיירטים, שנבחנו בתנאי קרב ברוסיה והוכיחו אחוזי הצלחה גבוהים, מאפשרים הגנה רב-שכבתית גמישה וזולה משמעותית מהפתרונות הקיימים.
השוואת עלויות ויכולות טכנולוגיות
* עלות יחידה: מחיר מיירט Merops בודד עומד על כ-15,000 דולר בלבד, פחות ממחיר הכטב"ם התוקף
* חיסכון תפעולי: שימוש במערכת Merops במקום טיל פטריוט מייצר יחס עלות-תועלת הגבוה פי 260 לטובת המיירט החדש
* יכולות אוטונומיות: המערכת משתמשת בבינה מלאכותית לזיהוי ונעילה על מטרות, מה שמאפשר פעולה גם בתנאי חסימה אלקטרונית (EW)
* שימוש חוזר: במקרים של החטאה, המיירט מצויד במצנח המאפשר את החזרתו לקרקע לשימוש חוזר, מה שמוזיל עוד יותר את התפעול
השפעות אסטרטגיות על המזרח התיכון
המיירטים החדשים נפרסים כמענה ישיר לטקטיקת "נחילי הכטב"מים" של אירן ושלוחותיה. היכולת לשגר אלפי מיירטים זולים מאפשרת לצבא ארה"ב לשמר את טילי הפטריוט היקרים והנדירים למשימות קריטיות יותר, כמו יירוט טילים בליסטיים, מבלי להפקיר את השמיים בפני איומים זולים אך קטלניים.
הפריסה הנוכחית היא חלק משינוי תפיסתי רחב שהוביל שר הצבא דן דריסקול (יום ו', 13.03.26), המגדיר את הכטב"מים כ"איום של פעם בחיים". המעבר לייצור המוני של מיירטים זולים נועד לסגור את הפער מול יכולות הייצור של אירן וסין, המייצרות מיליוני כטב"מים בשנה.
המבצע הנוכחי במזרח התיכון מהווה את המבחן המבצעי הרחב ביותר של טכנולוגיית Project Eagle מחוץ לגבולות רוסיה. הצלחת הפריסה עשויה להוביל לרכש מאסיבי של מיליון כטב"מים בטווח של השנתיים הקרובות, כפי שסימן שר הצבא כעד אסטרטגי עבור הכוחות האמריקניים ברחבי העולם.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה