אירן העבירה את האורניום אל בטן ההר: פצצה קונבנציונלית לא תחדור

רשת פוקס ניוז דיווחה (יום ד', 11.03.26), בהסתמך על גורמי מודיעין אמריקניים, כי אירן העבירה את יתרת מלאי האורניום המועשר שברשותה למתחם המנהרות המכונה "הר המכוש" (Kūh-e Kolang Gaz Lā). מדובר בקומפלקס תת-קרקעי החפור לעומק של 80 עד 100 מטרים בתוך סלע גרניט, הממוקם קילומטר וחצי מדרום לנתנז. צילומי לווין של ארגון CSIS מחודש פברואר מאשרים האצה בבנייה: פתחי מנהרות מרובים, מיגוני בטון מעל הכניסות, חומות אבטחה, ציוד מכני כבד וערמות עפר המעידות על הרחבה פנימית מהירה מאז תקיפות 2025 שהשמידו את תשתיות ההעשרה העל-קרקעיות של אירן.

פצצת ה-GBU-57, הנשק שפגע בפרצ'ין, שוקלת 30,000 פאונד ומסוגלת לחדור עד לעומק של 200 רגל באדמה או 60 רגל של בטון מזוין. אולם סלע הגרניט הוא סלע יסוד שחוזקו עולה על שניהם. מאה מטרים של גרניט שקולים ל-328 רגל, בעוד יכולת החדירה המקסימלית של ה-GBU-57 באדמה עומדת על 200 רגל בלבד. המשמעות היא שהאורניום ממוקם כ-128 רגל מעבר לטווח ההגעה של הנשק הקונבנציונלי החזק ביותר שברשות ארצות הברית.

במהלך מבצע "Midnight Hammer" בשנת 2025 הוטלו 14 פצצות GBU-57 על אתרי גרעין אירניים. התקיפות השמידו את אולמות הצנטריפוגות אך לא את התוכנית עצמה. הן לימדו את אירן היכן עובר גבול היכולת, וטהרן בנתה מתחתיו. כל פצצה שפגעה בפורדו ובנתנז הייתה שיעור בעומק. "הר המכוש" הוא המבחן הסופי: מתקן שתוכנן ספציפית לשרוד את הנשק שתוכנן ספציפית להשמיד אותו.

לפני המלחמה העריכה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) את מלאי האורניום המועשר ברמה של 60% ב-440.9 קילוגרם. לאחר התקיפות, העריך רפאל גרוסי כי נותרו כ-200 קילוגרם. חומר זה, המספיק לייצור שבעה עד אחד עשר כלי נשק גרעיניים בתוך שבוע של העשרה נוספת, נמצא כעת בתוך הר גרניט ששום פצצה לא יכולה לחדור ושום פקח לא יכול להיכנס אליו, שכן אירן מנעה גישה של אנשי ה-IAEA לכל אתר שהותקף מאז ה-28 בפברואר.

שר ההגנה פיט הגסת' הגדיר את מינימום הקיום במלחמה זו: ללא נשק גרעיני. תשתית הגרעין חייבת להישמד עם או בלי שינוי משטר. ה-GBU-57 היה הכלי לביצוע, אך "הר המכוש" הוא הגבול. הכלי פגש בחומר שאינו יכול להכניע. מינימום הקיום נתקל בתקרת אבן.

מה שנותר כעת היא החלטה שארצות הברית לא קיבלה מעולם בעידן הגרעיני. לא ניתן להשמיד את החומר מהאוויר; ניתן להגיע אליו רק דרך הדלת. המשמעות היא החדרת כוחות מיוחדים למתחם מנהרות המוגן על-ידי יחידות משמרות המהפכה הפועלות תחת "דוקטרינת הפסיפס", עם פקודות חתומות, בתוך מדינה ש-31 הפיקודים האוטונומיים שלה יורים ברצף מזה ארבעה עשר ימים. הפנטגון שוקל אפשרות זו. ג'סי ווטרס מפוקס ניוז דיווח על כך כעל "אתר כמעט בלתי חדיר הדורש פריסה פוטנציאלית של כוחות מיוחדים". השפה זהירה, אך ההשלכות אינן כאלה.

מבצע קרקעי לתפיסת אורניום מועשר בבונקר גרניט בתוך שטח עוין יהיה המשימה המשמעותית ביותר של כוחות מיוחדים מאז אבוטבאד. אלא שאבוטבאד היה מתחם אחד, מטרה אחת ולילה אחד. "הר המכוש" הוא מערכת מנהרות הקבורה תחת 100 מטרים של סלע, מוגנת על-ידי צבא שאינו יכול להיכנע משום שמפקדו הוא אדם פצוע המוציא פקודות ממיטת בית חולים דרך מגיש טלוויזיה, והדוקטרינה שלו תוכננה להילחם בלעדיו.

הפצצה אינה יכולה להגיע אליו. הפקחים אינם יכולים להיכנס אליו. המנהיג העליון חמינאי לא יפתח אותו. החומר שבפנים נמצא מרחק שבעה ימים מהפיכה לנשק. וההר אינו מנהל משא ומתמחת.