מדינות המפרץ אינן נכנסות למלחמה עם אירן - לפחות כרגע

שש המדינות החברות במועצת המפרץ לשיתוף פעולה מתקשות לשתף פעולה. התוכניות למטבע משותף ומסילת רכבת בחצי-האי ערב מפגרות בעשרות שנים אחרי לוח הזמנים. מחלוקות ביחסי חוץ הובילו למריבות ארוכות שנים בין מונרכים.

המלחמה עם אירן הובילה להסכמות טראומטיות, אומר אקונומיסט, לאחר שזו תקפה אותן ב-2,000 טילים וכטב"מים. אולם, אין עדיין אחדות דעים בנוגע לתגובה. המחלוקות אינן רק בין המדינות אלא גם בתוכן, בהן יש הקוראים לאיפוק ואחרים דורשים תגמול. מדינות המפרץ משותקות משום שאינן בוטחות באף אחד מן הצדדים – כולל הן עצמן.

מדינות המפרץ דחקו בדונלד טראמפ שלא לתקוף את אירן, וכאשר המלחמה נראתה בלתי נמנעת הן הוסיפו כוכבית: אם אתה עושה את זה, עשה את זה נכון. הן חששו שארה"ב תגרור אותן לעימות שבסופו אירן רק תיחלש. הן יודעות שלא ניתן לסמוך על טראמפ, שרק אשתקד עמד בריאד ויצא נגד מלחמות של התערבות. והן קוראות את הסקרים לפיהם רוב האמריקנים מתנגדים למלחמה ושיעור התמיכה בטראמפ הוא 38% בלבד. מבחינת תומכי הריסון, הצטרפות למלחמה היא סיכון בלתי סביר: מדינות המפרץ יהפכו למטרה בעוד ארה"ב תסתלק.

במקביל, האמון באירן – שמעולם לא היה גבוה – קרס לחלוטין. סעודיה ואיחוד האמירויות עמלו במשך שנים לשפר את יחסיהן איתה, וקטר תמיד שמרה על קשרים ידידותיים עימה. למרות זאת, כולן הותקפו. בעיני הניצים, הריסון נראה תמים, כי קרוב לוודאי שאירן תסלים את ההתקפות. ההתנצלות של הנשיא מסעוד פזשכיאן התבררה עד מהרה כחסרת ערך.

מדינות המפרץ גם חוששות מפני מה שיקרה אחרי המלחמה. גם אם המשטר ישרוד, הוא יהיה תחת עיצומים אמריקניים כבדים ויצטרך לתקן נזקים במיליארדים. הוא עשוי להמשיך להציק להן במתקפות כטב"מים או בחסימת מצר הורמוז. התומכים בפעולה כעת טוענים, כי מוטב לנסות ליצור הרתעה כלשהי כל עוד ניתן להכות את אירן וליהנות מהגנתה של ארה"ב.

צילום: פגיעה בבית זיקוק בבחריין [צילום: AP]

תפקידה של ישראל הוא תסבוכת נפרדת, ממשיך אקונומיסט. כמה אמצעי תקשורת בישראל דיווחו השבוע שאיחוד האמירויות תקפה באירן – ידיעה שהוכחשה בתוקף וגרמה כעס באמירויות. היחסים בין המדינות שרדו אפילו את חרבות ברזל, וכעת הישראלים הדליפו מה שהיה סודי ביותר או כזב גמור. חמישה ימים קודם דווח בישראל על מתקפה של קטר – וגם דיווח זה הוכחש. באזור יש הסבורים שישראל מנסה לגרור את מדינות המפרץ למלחמה.

הנקודה האחרונה היא פנימית. למרות שמדובר במונרכיות, מדינות המפרץ אינן יכולות להתעלם מדעת הקהל. בחריין מודאגת במיוחד: הרוב השיעי מתלונן מזה שנים על קיפוח מצד המשטר הסוני. בכמה סרטונים של התקיפות האירניות על האי, ניתן לשמוע צהלות שמחה. אם בחריין או מדינות המפרץ האחרות ייכנסו למלחמה, הן מסתכנות בהתנגדות ציבורית.

גם המגזר העסקי מתחיל לרטון. חלאף אל-חבטור, מיליארדר נדל"ן בדובאי, מתח ביקורת על המלחמה ברשתות החברתיות וטען שארה"ב מנסה לגרור את מדינות המפרץ למלחמה ולאחר מכן תנטוש אותן. דבריו משקפים את המתח הקבוע בין הבירה אבו דאבי לבין מרכז העסקים דובאי: הראשונה רואה את אירן כאיום, האחרונה מעדיפה להישאר ניטראלית ומואשמת בידי ארה"ב בהעלמת עין כלפי הלבנות הון אירניות.

נכון לעכשיו נראה שידם של המרוסנים על העליונה. התקפה אירנית עזה במיוחד יכולה לשנות את מאזן הכוחות, בעוד הפסקת אש מהירה תסיים את הוויכוח. ככל שהמלחמה תתארך, כך גם הוויכוח.