טראמפ מעצב בדמותו את מנהיג המלחמה ושוב שובר נורמות של דורות

בשבוע השני של המלחמה באירן, דונלד טראמפ מעצב בדמותו את תפקיד מנהיג המלחמה ושובר נורמות של דורות רבים. הוא תוקף את יריביו הפנימיים, קופץ לנושאים כמו טענותיו להונאת בחירות וספורט קולג'ים, וחוגג ברשתות החברתיות את עוצמתה של ארה"ב.

גישתו של טראמפ להנהגת האומה במלחמה עולה בקנה אחד עם סגנונו הפוליטי, מציין וושינגטון פוסט. תומכיו טוענים שסגנונו מאפשר לו ליצור קשר עם האמריקנים וליצור קשר רגשי ייחודי עם בוחריו. אולם, הוא מסתכן בכך שאינו מנסה להרחיב את בסיס תומכיו – במיוחד כאשר מספר ההרוגים האמריקנים עולה, מחיר הבנזין מזנק ונושאים חשובים לאמריקנים כמו הכלכלה נדחקים לאחור, כאשר טראמפ מנסה לפתור את בעיית אירן – שאיש מקודמיו לא הצליח לפתור מאז 1979.

טראמפ הקדיש את רוב זמנו מאז פרוץ המלחמה לפגישות עם בכירי הביטחון הלאומי וניהול המלחמה, אבל מצא זמן לפרסם שמונה פוסטים ב-Truth Social נגד הקומיקאי ביל מאהר, על מנהיגי דרום אמריקה ועל ליאו מסי. שעות אחדות לאחר שחזר מקבלת ארונותיהם של ששת ההרוגים הראשונים, הוא צייץ על הצעת החוק הדורשת תעודת מזהה בקלפי. מתוך 215 הפוסטים שלו בשבוע הראשון של המלחמה, רק חמישית עסקו באירן.

כל נשיא מתמרן בין עדיפויות ונושאי ביטחון לאומי עשויים להתחרות במחויבויות אחרות. ברק אובמה השתתף בסעודת כתבי הבית הלבן שעות אחדות לאחר שהורה לחסל את אוסמה בן-לאדן, כדי שהיעדרותו לא תעורר ניחושים. ג'ורג' בוש הבן היה בעיצומו של מו"מ תקציב עם הקונגרס כאשר הורה על הפלישה לעירק, לאחר חודשים של בניית תמיכה ציבורית, קבלת אישור הקונגרס, בניית בריתות והצגת עמדתו באו"ם.

גישתו של טראמפ שונה. הוא החליט סופית לתקוף באירן בעת טיסה לנאום בטקסס בנושא אנרגיה, ולאחר מכן הפתיע כאשר בדרכו לאייר פורס 1 עצר במסעדת מזון מהיר והזמין המבורגרים ללקוחות ולצוותו. הוא המשיך למאר-א-לאגו ומשם – ולא מהבית הלבן – פיקח על ההפצצות הראשונות.

טראמפ הודיע על המלחמה בנאום וידאו, חבוש כובע בייסבול וללא עניבה; על חיסולו עלי חמינאי בישר בציוץ. הגישה התקשורתית של הבית הלבן למלחמה היא כוחנית ומלווה ב"ממים", כולל קטעים מסרטי מלחמה, "בוב ספוג" ומשחקי וידאו עם תמונות של הפגיעות באירן.

צילום: תמונתו של חמינאי בבניין שהופצץ בדאחייה [צילום: חוסיין מאלה/AP]

גישתו של טראמפ היא הדוגמה האחרונה לכך שנשיאים פונים בשעת משבר להרגלים מוכרים שהביאו להם נצחונות בקלפי. ביל קלינטון אהב למצוא מכנה משותף בין אגפים פוליטיים יריבים. בוש הפגין ביטחון ועיקשות. אובמה פעל הפוך מכפי שהמליצו ותיקי המפלגה הדמוקרטית. טראמפ הוא טראמפ. הטקטיקה עובדת מול בסיס תומכיו, אך פחות ברורה מידת הצלחתה מול יריביו.

סקר של הפוסט ביום השני למלחמה מצא ש-81% מהרפובליקנים תומכים בה, אבל רק 54% תמכו במלחמה ממושכת. 54% מבין הרפובליקנים אנשי MAGA תמכו בהמשך המהלומות לעומת 13% בלבד שסברו שיש לעצור. מבין אלו שאינם מזדהים כאנשי MAGA נרשם שוויון: 32% בעד המשך ו-31% בעד הפסקה. רק 20% מהעצמאים תמכו בהמשך המתקפה וכמעט אפס מבין הדמוקרטים. שני שלישים מכלל הנשאלים אמרו שטראמפ לא הסביר את מטרות המבצע.

טראמפ הציג בפני האמריקנים רשימה משתנה של יעדים: הפלת המשטר בידי האירנים, חזרה על הצלחתו בוונצואלה (שם התחלף רק הנשיא), חיסול תוכנית הגרעין ויכולות הטילים, השמדת הצי. הוא גם הכריז שהמלחמה לא תהיה ארוכה ושהבעיות בטווח הקצר (כגון הזינוק במחיר הבנזין) ישתלמו בטווח הארוך.

בסוף השבוע שעבר אמר טראמפ, כי מדובר במלחמה קצרה בהתחשב במה שעוללו האירנים במשך 47 שנים. ממשל בוש התבטא בצורה דומה שבוע לאחר הפלישה לעירק – אך היא נמשכה שמונה שנים, וב-2014 שלח שוב אובמה חיילים לשם והפעם להילחם בדאעש. לאחר שכיבד את החיילים הראשונים שנפלו, אמר טראמפ שהוא בטוח שיהיו חללים נוספים. "זה חלק עצוב ורע של המלחמה".