נזקיה הכלכליים של המלחמה מתרחבים לתעופה, לחקלאות ולשרשרת האספקה

נזקיה הכלכליים של המלחמה באירן אינם רק בתחום הנפט והגז הטבעי. סגירתם של כמה נמלי תעופה באיזור, ובראשם זה של דובאי, פגעה בקרוב לחמישית מתעבורת המטענים האווירית ושיבשה אספקה של מוצרי אלקטרוניקה, תרופות ומתכות יקרות – מדווח וושינגטון פוסט.

הנזקים אינם מתפזרים בשווה. מחיר התובלה האווירית מאסיה לאירופה עלה ב-45% מאז תחילת המלחמה, למעלה מכפליים מהעלייה במשלוחים לארה"ב. מדובר בהדגמה של אמת כלכלית רחבה יותר: המלחמה מכה בשוקי אירופה ואסיה מהר יותר וקשה יותר מאשר בארה"ב, שכן הראשונים תלויים מאוד בייבוא אנרגיה והם גם קרובים יותר (יחסית) למוקד העימות.

אין זה אומר שהאמריקנים לא ירגישו את ההשלכות: מחיר הבנזין לרכב כבר מזנק, החקלאים ישלמו יותר על דשנים והקשיים בשרשרת האספקה יהיו ממושכים. אבל נכון לעכשיו, הפגיעה הקשה ביותר היא במשקים התלויים ביותר בייבוא נפט וגז: איטליה, בלגיה, סין, הודו וקוריאה הדרומית. בחודש פברואר הייתה האינפלציה בגוש האירו גבוהה מן הצפוי, והתייקרות האנרגיה תחמיר את המצב. לאחר שקטר הפסיקה את ייצוא הגז הטבעי, עלולים הלקוחות באסיה ואירופה להיכנס למאבק על האספקה הקיימת.

מדד S&P של וול סטריט איבד בשבוע שעבר 2%; הבורסה בסיאול התרסקה ב-20% לפני התאוששות יחסית. הרופיה ההודית ירדה לשפל של למעלה מיובל מול הדולר. הודו מוציאה מדי שנה 32 מיליארד דולר לסבסוד מחירי האנרגיה לצרכן, ותקציבה יספוג מכה משמעותית.

התעבורה במצר הורמוז צנחה ב-90% מאז הודיעה אירן על סגירתו. 57 ספינות לכודות במיצרים; ההשפעה המיידית של צוואר בקבוק זה היא קטנה, שכן עוברים כאן פחות מ-1% מהסחורות העולמיות. אבל עשרות ספינות אחרות תקועות בצפון המפרץ והפקק מתחיל להשפיע על השיט העולמי, שכן הן אינן יכולות לשוט בקווים אחרים. ענקית המכולות Maersk הודיעה בסוף השבוע שהיא מפסיקה לקבל הזמנות בקווי איחוד האמירויות, עומאן, עירק, כוויית, קטר, בחריין וסעודיה.

ענקית מיכליות אחרת, MSC, הודיעה שהמטענים בדרך למפרץ יועברו ל"נמלים בטוחים אחרים". משמעות ההחלטה היא שהמגזר העסקי יגלה לפתע שהסחורות זרוקות בנמלים רחוקים ועם עלויות אחסנה גדלות מדי יום. מוצרים מסוימים (כמו שבבים, מוצרי אלקטרוניקה, רכיבי תעופה, פרחים וציוד רפואי) מועברים באוויר – דרך מהירה יותר אך יקרה יותר מאשר בים.

צילום: ספינת משא של MSC, הודו [צילום: אג'יט סולנקי/AP]

נכון לעכשיו, התובלה האווירית הושפעה הרבה יותר מאשר הימית, מציין הפוסט. איומי הטילים והכטב"מים הובילו את קטר, איחוד האמירויות, בחריין, כוויית, עירק ואירן לסגור את המרחבים האוויריים שלהן. כל שבוע של עיכוב יצריך שבוע וחצי כדי לסגור את הפער. הפער בין הביקוש לאספקה בתובלה האווירית כבר גורם לעיכובים בדרום-מזרח אסיה וסין, והמצב מזכיר את זה של ימי הקורונה.

מטוסי מטען עודם פועלים בין אסיה לאירופה, אך אלו שבשגרה עוצרים בקטר או דובאי נאלצים לטוס בנתיבים ארוכים יותר (למשל דרך טורקמניסטן) – מה שאומר יותר דלק ויותר הוצאות. זאת, כאשר חסימת הורמוז כבר ממילא מזניקה את מחירי הדלק הסילוני בשיעור של עד 70% לרמות שלא נראו מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה לפני ארבע שנים. גם קווים אחרים יושפעו, שכן מטוסים יוסטו מהם וכך גם הם יתייקרו.

הבעיות עלולות להחמיר דווקא בשל הורדת המכסים בארה"ב, מציין הפוסט. בית המשפט העליון ביטל את המכסים שהטיל טראמפ מכוח סמכויות חירום, אך הממשל אומר שהוא רוצה להטילם בחזרה ככל שיתאפשר לפני שהמכס הרוחבי בשיעור 10% יפקע בחודש יולי. המשמעות: יבואנים אמריקנים ינסו לקנות כמה שיותר ברמה הנוכחית – אבל עלולים לגלות שיכולת התובלה האווירית אינה עומדת בצרכיהם.

החקלאים יהיו כנראה בין האמריקנים הראשונים שישלמו את מחיר המלחמה. סעודיה, קטר ואירן הן שלוש מבין עשר היצרניות הגדולות בעולם של דשנים, שמחיריהם כבר קפצו ב-25% מאז פרוץ המלחמה ויוסיפו לעלות כל עוד מצר הורמוז סגור. סין, יצרנית גדולה נוספת, הגבילה את הייצוא עד אוגוסט. העלייה באה בדיוק כאשר החקלאים אמורים לבצע את ההזמנות לשנה הבאה.