האם "שלושה ימים בטהרן" באים אחרי "שלושה ימים בקייב"

"אנחנו לא התחלנו את המלחמה, אבל בהנהגתו של הנשיא טראמפ נסיים אותה", אמר שר ההגנה, פיט הגסת', ביום השלישי שלה. "אנחנו לא התחלנו את מה שמכונה מלחמה ברוסיה, אלא מנסים לסיים אותה", אמר ולדימיר פוטין אחרי שפלש לרוסיה. עם כל ההבדלים בין שתי המלחמות – פלישה קרקעית לדמוקרטיה מול הפצצות נגד רודנות – יש כמה נקודות דמיון בין השתיים, טוען ניו-יורק טיימס.

בתור התחלה, הן הבית והן הקרמלין מתעקשים שלא לכנותן "מלחמה". יו"ר בית הנבחרים, מייק ג'ונסון, נשאל האם זוהי מלחמה והשיב: "אני חושב שזה מבצע". מקבילו הרוסי, ויצ'סלב וולודין, אמר באפריל 2022: "אם רוסיה הייתה מתחילה מלחמה מלאה, היא הייתה נגמרת מזמן". זה נמשך במטרות משתנות, הגזמה באיום ומשימה מעורפלת. "אפילו לא התחלנו משהו ברצינות", אמר פוטין ביוני 2022. "אפילו לא התחלנו להכות אותם חזק", אמר דונלד טראמפ בשבוע שעבר.

ב-24.2.22 בשעת בוקר מוקדמת נאם פוטין, הודיע על "מבצע צבאי מיוחד", התלונן על רוסיה והמערב, טען שלרוסיה לא נותרה ברירה וקרא לחיילים האוקראינים להניח את נשקם – או שישאו באחריות למרחץ הדמים הצפוי. טראמפ הכריז על המלחמה לפנות בוקר, הגדיר אותה כ"מבצעים קרביים נרחבים", דיבר על עשרות שנים של רצחנות אירנית בלתי נסבלת, וקרא לחיילים האירנים להניח את נשקם או "לעמוד בפני מוות בטוח". למחרת חזר טראמפ על קריאה זו ודחק באירנים להפיל את ממשלתם. זה בדיוק מה שעשה פוטין ביום השני של הפלישה.

פקידים במערב והאליטה ברוסיה ציפו שהמלחמה ברוסיה תסתיים במהירות. בפועל, גם כאשר רוסיה טענה בכזב שהשיגה עליונות אווירית, קווי האספקה הארוכים שלה היו מטרה קלה לארטילריה האוקראינית. הימים הפכו לשבועות שהפכו לחודשים שהפכו לשנים. לאורך הזמן הצטמצמו מטרותיו של פוטין: משינוי משטר לכיבוש מזרח רוסיה ומניעת כניסתה לנאט"ו. המחיר הרוסי מתקרב ל-500,000 הרוגים, הצבא האוקראיני לא נכנע, ולדימיר זלנסקי עודנו בשלטון.

המלחמה באירן נמצאת רק בשבוע השני שלה, ובינתיים אין כל סימן שהאירנים – אזרחים או חיילים – מתחילים להיכנע, והמשטר ניצב על רגליו. בעוד ממשל טראמפ מציב לוחות זמנים משתנים, בלוגרים ברוסיה החלו לכנות את תוכניתו "טהרן בשלושה ימים" – רמז ל"קייב בשלושה ימים" המתאר את השחצנות הרוסית בתחילת הפלישה.

צילום: כטב"ם תוצרת אירן ששיגרה רוסיה לעבר קייב [צילום: אפרם לוקצקי/AP]

פוטין חשב שיוכל לשחזר את הצלחתו בסיפוח חצי-האי קרים בשנת 2014, בעוד טראמפ חשב על שחזור הצלחתו בוונצואלה. טראמפ כמובן יכול לסיים את המלחמה ולהכריז על הצלחה, אך דמיטרי קוּלֶבָּה, שהיה שר החוץ האוקראיני בעת הפלישה, אומר שלנוכח רוחב היריעה של המטרות – ממשל טראמפ עלול לסבול מאותו עודף ביטחון עצמי שאפיין את רוסיה.

הבדל בולט הוא התפקוד העלוב של הצבא הרוסי אל מול התחכום של ארה"ב וישראל, מדגיש הטיימס. אבל מומחים אומרים שערכו של כוח האש מוגבל כאשר לא ברור מהן מטרותיו. וכאמור, מטרותיה של ארה"ב משתנות ללא הרף. בסוף השבוע דרש אירן "כניעה ללא תנאי", בעוד שרים בממשלו מציבים מטרות מוגבלות יותר, כמו חיסול תוכנית הגרעין וארסנל הטילים.

מייקל קופמן ממכון קרנגי אמר לטיימס, כי המלחמה באוקראינה מלמדת כמה לקחים היסטוריים רוחביים. ביניהם: הצורך לתאם אין אמצעים צבאיים למטרות פוליטיות, להתאים את התוכניות כאשר התכנון המקורי משתבש והצורך לחשוב על השלכות במעגל השני והשלישי.

פרופ' מריה ליפמן מאוניברסיטת נורת'ווסטרן אומרת שהדמיון מתחיל ב"חוסר הסבירות של מה שמתרחש". הרוסים לא האמינו שפוטין יפלוש, אך לאחר ההלם הראשוני רובם קיבלו את טיעוניו. מאות אלפים פותו כספית להתגייס, בעוד מאות אלפים נמלטו – כולל לדובאי, שכעת הותקפה בידי אירן. "טראמפ פסע לתוך הלא-נודע. לארה"ב ולאמריקנים ממתינה יותר חוסר ודאות מכפי שהם תופסים".