גם בעלות בריתה של אירן אינן מתייצבות לעזרתה במלחמה

למרות שרובו של העולם רואה בו מצורע ולמרות בידודו בעיצומים בהובלת ארה"ב, המשטר באירן שומר על קשרים דיפלומטיים, מסחריים וצבאיים עם מספר מדינות. עם טורקיה והודו: מסחר וביטחון. סין רוכשת ממנו נפט בזול. רוסיה, ונצואלה וקוריאה הצפונית שותפות למאבקו נגד המערב ומסייעות לו בפיתוח טכנולוגיות ביטחוניות ובעקיפת העיצומים.

אלא שכעת אירן מקבלת מהן בעיקר מילים והיא נלחמת לבדה – מנתח ניו-יורק טיימס. טורקיה אף דיווחה על יירוט טיל אירני, אם כי טהרן הכחישה ששיגרה אותו לעברה. זוהי התוצאה של מדיניות החוץ האירנית, אשר נמנעה מליטול מחויבויות כלפי מדינות אחרות, לעומת השקעותיה בשלוחיה ברחבי המזרח התיכון – אך הללו אינם מסוגלים לסייע לה כעת.

רוב המדינות השומרות על קשר עם אירן עושות זאת בשל צרכים אסטרטגיים, גאוגרפיים או כלכליים – כך שאין להן סיבה להקריב את עצמן כאשר אירן תחת אש. וכפי שמלמד המקרה של טורקיה, כלל לא בטוח שקשרים אלו יגנו עליהן כעת. לשתי המדינות יש גבול באורך 500 ק"מ, ויחסה של אנקרה לטהרן הוא "כבדהו וחשדהו". המדינות אינן ידידות, חלוקות בנושאים רבים, אך הגאוגרפיה מקשרת ביניהן.

למרות קשריו החמים עם דונלד טראמפ, רג'פ טאיפ ארדואן כינה את המתקפה האמריקנית-ישראלית "הפרה ברורה של החוק הבינלאומי" והביע צער על מותו של עלי חמינאי. טורקיה מנסה להביא לסיום המלחמה, מחשש שחוסר היציבות באירן יזלוג לתחומה, כפי שקרה בעימותים בסוריה ובעירק. נפילת המשטר באירן עלולה להיות חמורה עוד יותר מבחינת טורקיה.

גם הודו רואה את אירן כשחקן איזורי חשוב ושואפת להשיג יתרונות כלכליים. ברור שאין להן מכנה משותף אידיאולוגי, היחסים תמיד היו אינטרסנטיים, אך מועילים מנקודת מבטה של ניו-דלהי. הודו מייצאת לאירן אורז ותרופות והשקיעה סכומים ניכרים בנמל צ'נדהר שבדרום המדינה, כנתיב ייצוא למרכז אסיה העוקף את פקיסטן.

עם זאת, הקשרים עם אירן לא מנעו מהודו להפוך ללקוח הגדול ביותר של התעשיות הביטחוניות הישראליות, עם 34% מהייצוא שלהן בשנים 2024-2020. הטיימס גם מזכיר את ביקורו של נרנדרה מודי בישראל, ימים בודדים לפני תחילת המלחמה, ואת קבלת הפנים החמה לה זכה. האיזון לו שואפת הודו בין אירן, ישראל ומדינות אחרות, מוביל לכך שהיא שומרת על מרחק מן המלחמה.

צילום: הפגנה נגד המלחמה, הודו [צילום: דאר יאסין/AP]

מדינות שיש להן קשרים עם אירן ובמקביל מארחות את הצבא האמריקני, הותקפו בידי אירן. האחרונה שיגרה טילים וכטב"מים לעבר קטר, איתה היא שותפה בשדה גז ימי; איחוד האמירויות, שותף סחר מרכזי; ועומאן, שתיווכה בשיחות עם ארה"ב בניסיון למנוע מלחמה.

במקביל, טהרן אינה זוכה לתמיכה של ממש מן המדינות השותפות לעוינותה כלפי המערב. פיונגיאנג גינתה את המלחמה אך לא עשתה דבר; עמדתה של ונצואלה השתנתה לאחר שארה"ב הדיחה את ניקולס מדורו. סין היא שותף הסחר הגדול ביותר של אירן ורוכשת בהנחה ניכרת למעלה מ-75% מהנפט שהיא מייצאת. בייג'ינג קראה לאיפוק, גינתה את חיסולו של חמינאי והציעה לתווך – אך לא צפויה לפעול, במיוחד כדי שלא לסכן את ביקורו של טראמפ בחודש הבא.

רוסיה היא בעלת בריתה הקרובה ביותר של אירן נגד המערב בעשור האחרון. שיתוף הפעולה הצבאי ביניהן גדל כאשר שתיהן תמכו בבשאר אסד, והתרחב לאחר הפלישה לאוקראינה, שם מוסקבה משתמשת בטכנולוגיית כטב"מים אירנית. בינואר 2025 חתמו השתיים על הסכם שיתוף פעולה נרחב, שאינו כולל התחייבות להגנה הדדית.

רוסיה העבירה לאירן לפני המלחמה ציוד צבאי מסוים, אך תמיכתה בה מוגבלת – בין היתר משום שאינה רוצה לסבך את יחסיה עם ישראל. כעת היא צפויה לדבוק במדיניות של הימנעות מעימות צבאי ישיר עם ישראל וארה"ב במזרח התיכון, ותסתפק בהתייצבות לצידה של טהרן באו"ם ובמוסדות בינלאומיים אחרים.