ההפצצות לא יפילו את המשטר האירני, אך השינוי יבוא בהמשך

דונלד טראמפ מקווה שההפצצות יובילו להתקוממות של העם האירני, אך המציאות העגומה היא שהמשטר חמוש היטב ומאורגן היטב. אנשיו התכוננו במשך שנים בדיוק לתרחיש הזה, בעוד לאחר עשרות שנים של דיכוי – האירנים אינם ערוכים להתמודד בהצלחה עם משטר האייתולות. מירב הסיכויים הם שכאשר התותחים ישתתקו, גרסה כלשהי של המשטר תישאר על מכונה, גם אם יותר פגיעה מאשר אי-פעם מאז 1979.

זוהי הערכתה של סוזן מלוני, סגנית נשיא מכון המחקר הנודע ברוקינגס ומנהלת תוכנית מדיניות החוץ זו, במאמר ב-Foreign .Affairs יש תקווה לשינוי פוליטי מרחיק לכת באירן בטווח הארוך, אך לא סביר שהוא ינבע מההפצצות הנוכחיות. כאשר המלחמה תסתיים, אירן תיכנס לתקופת מעבר שבירה ומסוכנת, בה וושינגטון תמצא את עצמה מעורבת בדיפלומטיה כלשהי עם מוקדי הכוח בטהרן.

ארה"ב אינה יכולה להרשות לעצמה לאפשר לנציגיו של משטר מובס לחטוף את השיחות שלאחר המלחמה, ולכן חיוני שהיא תתחיל כבר כעת לתכנן את היום שאחרי בדמות חיפוש בני שיח סבירים. אלא שנכון לעכשיו אין כל סימן לכך שהיא עושה זאת. עליה למצוא את הדרך להשתמש בשילוב של כוח צבאי ודיפלומטיה כדי להבטיח שמי שינהיג את אירן, יאמץ שיטת ממשל אנושית יותר.

אירן נחלשה עוד לפני המלחמה בשל הפגיעה הקשה של ישראל בשלוחיה, ההפצצות ביוני שעבר, קריסת המטבע והפגנות ההמונים. כעת על הממשל המזדקן להתמודד עם מערכה שנועדה להפילו ואשר כבר פגעה בו בצורה קשה. אבל למרות כל אלו, צופה מלוני, המשטר ישרוד בטווח הקצר. כאמור, המשטר התכונן במשך שנים לתרחיש הזה, ומבנהו נועד להבטיח שליטה ולמנוע כל תחרות ממשית. אחרי "עם כלביא" הורה עלי חמינאי להכין רשימה בת ארבעה יורשים אפשריים, ודרגי השטח קיבלו את הסמכות לירות גם בלא פקודה ישירה.

צילום: טיל אירני ליד העיר קמישלי, סוריה [צילום: בדרחאן אחמד/AP]

פקידי המשטר מנוסים בתפיסת השליטה. הם כבר היו בסרט הזה במלחמה עם עירק ולאחר מותו של האייתוללה חומייני. המשטר שרד בעבר ומאמין שיוכל לשרוד גם את טווח תשומת הלב של דונלד טראמפ. מצולק ככל שיהיה, הוא ערוך טוב יותר ממתנגדיו האפשריים. הסיכויים להפיל את המשטר קלושים, לאחר שבמשך שנים חיסל את מתנגדיו. האופוזיציה מפולגת, בלתי חמושה ומתקשה לעמוד בקשר. אירן אולי איבדה את הגרעין והטילים, אך עדיין יש לה רובים נגד מפגינים.

עם זאת, מדגישה מלוני, המשטר אינו יכול לשרוד לנצח. בסופו של דבר, לאחר מפלה צבאית הרסנית, יהיה על שרידיו לבחור מנהיגים חדשים. כאשר ישקע האבק, סביר להניח שיתחולל מאבק פנימי. יריבים ותיקים – כמו ראש הביטחון הלאומי, עלי לריג'אני, ויו"ר הפרלמנט, בגהאר גליבאף – ישתפו פעולה בניסיון למנוע מה שהיא מכנה "פרויקט פוסט-מהפכני".

אולם, יהיה עליהם להתמודד עם מהומה פנימית, יחסים גרועים עם המדינות השכנות ומשימת הענק של שיקום המדינה. השליטה התיאוקרטית במדינה כנראה לעולם לא תחזור לקדמותה. הפרויקטים החשובים ביותר שלה – הגרעין והטילים – הפכו לחרב פיפיות שאין כדוגמתה.

למרות שארה"ב כנראה אינה יכולה להפיל את המשטר בהפצצות, יש לה הזדמנות נדירה להשפיע באמצעים דיפלומטיים על הסדר הפוליטי באירן. טראמפ אולי יתפתה לדבר עם מי שיישאר על רגליו לאחר המלחמה, אבל עליו להימנע מכל הסכם שיבצר את כוחה של האליטה הקיימת. יש כבר דיווחים על כך שבכירים פרגמטיים, כמו לריג'אני, ניסו לחדש את שיחות הגרעין באמצעות עומאן. הסכם גרוע יהיה צינור חמצן למשטר. וושינגטון צריכה לקבוע רף גבוה לגבי האנשים שאיתם היא מוכנה לשאת ולתת.

כל הסכם חייב להיות מודרך בידי חזון ברור לקידום שינוי משטר מאריך ימים. המלחמה פוגעת קשות באיומים המסורתיים שמציבה אירן: הגרעין, הטילים והשלוחים. כעת יש לארה"ב הזדמנות להתמקד במה שהזניחה זמן רב: הסיכוי לסייע לאירנים להבטיח את העתיד המגיע להם, מסיימת מלוני.