מותו של חמינאי יאריך את חייו של המשטר גם אם לא יציל אותו

רודנים במזרח התיכון לרוב אינם יורדים בשלווה מעל הבמה. מועמר קדאפי נהרג במחפורת, סדאם חוסיין נתלה, יחיא סינוואר חוסל במנהרות. עלי חמינאי בחר בסוף שונה: מות קדושים – מאפיין אקונומיסט.

הוא התכונן להחלפתו. הוא הכין רשימת יורשים למי שהיו על הכוונת של ישראל וארה"ב. הוא מינה את עלי לריאג'ני לנהל את העניינים בהעדרו. והוא הכין את תומכיו לצפוי. בנאומו האחרון (16.2.26) הזכיר חמינאי את הטרגדיה שהגדירה את השיעים: מותו של חוסיין, נכדו של מוחמד, בקרב כרבלא נגד החליף הסוני יזיד. "מי שדומה לי לעולם לא ייכנע למישהו כמו יזיד", הכריז. הוא התעלם מתחינות יועציו לעבור מהבונקר בו שהה. הוא נשאר בו עם משפחתו גם כאשר ישראל החלה להפציץ.

אויביו של חמינאי סברו שמותו יגרום לקריסת המשטר, כמו במקרים של קדאפי וסדאם. אבל כאשר עטף את עצמו בגלימת הקדוש המעונה, ייתכן שחמינאי הבטיח את שרידותו. הרחובות התמלאו באבלים במקום במפגינים. פקידים שקראו לשאת ולתת עם ארה"ב, דוחים כעת כל אפשרות של הפסקת אש. שפת ההקרבה, שנשמעה בזמן מלחמת אירן-עירק, חזרה למסגדים ולטלוויזיה הממלכתית. ההמונים נראים מלאי אנרגיה.

עמידותו של המשטר אינה נובעת רק מאידיאולוגיה, מדגיש אקונומיסט. המשטר האירני מורכב יותר מאשר דיקטטורות אחרות במזרח התיכון, ותמיד קשה מאוד להפיל משטר מן האוויר. ההשפעה של מות קדושים במסורת השיעית היא גורם נוסף שיקבע כמה זמן יילחם המשטר וכמה אבידות יהיה מוכן לספוג. בשלושת הימים הראשונים נהרגו 1,300 חיילים והאירנים מודים שאינם יכולים להתמודד עם ארה"ב וישראל, אך טוענים שאידיאולוגיה יכולה לשאת מלחמת התשה ממושכת ומזכירים את שמונה שנות המלחמה עם עירק.

ניתוק האינטרנט באירן מקשה לנתח את דעת הקהל. אלו החוששים שעריהם יהפכו לגל חורבות כמו עזה אינם תומכים בתוקפים. מיליונים ראו את חמינאי כפוסק הדת שיש להישמע לו. חיסולו החיה את הססמאות האנטי-אמריקניות והאנטי-ציוני שנמאסו על רוב האירנים.

צילום: מתאבלים על חמינאי, קירגיסטן [צילום: ולדימיר וורונין/AP]

מות הקדושים פועל גם מחוץ לגבולות אירן. מיליוני שיעים הכירו בסמכותו הרוחנית וכהני דת הכריזו של ג'יהאד כנקמה. מפגינים ניסו לפרוץ לקונסוליה האמריקנית בעיר קראצ'י שבפקיסטן, כמו גם לאזור השגרירות בבגדד. חיזבאללה נכנס לקרב, החות'ים עשויים להצטרף, מיליציות עירקיות תקפו בסיס אמריקני. החשש שמא קואליציה סונית – בתמיכת ארה"ב, ישראל וטורקיה – תאיים על השיעים, גורם להכנות לעימות כיתתי נרחב.

נעלמו גם המגבלות שהטילה "הסבלנות האסטרטגית" של חמינאי על הקיצוניים שלצידו. מאז מותו תקפה אירן את מדינות המפרץ במאות טילים וכטב"מים. הם עשויים לבטל את ה"פתווה" (פסק ההלכה) שלו נגד פיתוח נשק גרעיני וינסו לפתח טילים בין-יבשתיים להם התנגד.

לפני מותו נחשבו שני פרגמטיסים – הנשיא לשעבר חסן רוחני וחסן חומייני, נכדו של מנהיג המהפכה – למובילים במרוץ הירושה. לא כעת. גם משמרות המהפכה הידקו את אחיזתם. הם החליפו את כוחות משמר הגבול בחבלים רגישים כמו כורדיסטן, ולמפקדם התמנה אחמד וחידי, המפקד הראשון של כוח קודס – מי שבנה את חיזבאללה וניהל פיגועים נגד מטרות יהודיות בחו"ל.

ייתכן שכאשר האש תיפסק שוב ירימו את ראשיהם החילוניים הנחושים. אירן שאחרי חמינאי – ואולי אפילו אחרי המשטר הדתי – תתפייס עם המערב. עשוי לצוץ מנהיג פרגמטי, שיבקש לשמר את מה שיישאר מנכסי המשטר בבית. התקוממויות אתניות עשויות לפרק מדינה מובסת. אבל מות הקדושים של חמינאי כנראה האריך את חיי המשטר, גם אם אינו יכול להציל אותו.