האסטרטגיה של אירן: להעלות את המחיר ולגרום לטראמפ לסיים את המלחמה

העדיפות מספר אחת של אירן היא לשרוד, וכדי להשיג זאת – מנהיגיה רוצים להעלות את מחיר המלחמה מבחינת דונלד טראמפ – אבידות, מחיר הנפט, אינפלציה – כדי לשכנע אותו להכריז על ניצחון ולחזור הביתה, מסביר ניו-יורק טיימס. אירן פועלת להרחיב את המלחמה, כדי לפגוע בתשתיות הנפט והגז בשכנותיה, לחסום את מצר הורמוז ולשבש את התעופה, וגם מקווה להוריד משמעותית את כמות מיירטי הטילים שבידי אויבותיה.

"המלחמה הפכה למבחן של רצונות וכושר עמידה", אומר ואלי נאסר מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס. "אירן ניצבת בפני אויבים בעלי עדיפות צבאית ברורה, כך שהאסטרטגיה היא להעמיד במבחן את כוח הרצון שלהם באמצעות הרחבת שדה הקרב, סיבוך המלחמה והגברת הסיכון לכלכלה העולמית".

מוסיף עלי ואאז ממכון International Crisis Group: "האירנים רוצים לגרום כמה שיותר נזק, בלי להתחשב בעלויות מבחינתם ובהרס הקשרים עם שכניהם, בתקווה ליצור התנגדות למלחמה שתאלץ את טראמפ לסגת. מבחינתם הישרדות היא ניצחון, גם אם ניצחון פירוס". המחשבה היא שטראמפ, הניצב בפני בחירות האמצע, יעדיף לסיים את המלחמה לפני שהאבידות והאינפלציה יגדלו.

הפרשן הצבאי פרנץ-סטפן גאדי מכנה את המלחמה "מרוץ עם ונגד הזמן". ישראל, ארה"ב ובעלות בריתן מנסות להרוס טילים, משגרים וציוד תקשורת מהר ככל האפשר; אפילו לישראל יש מגבלה על מספר המיירטים. אירן רוצה שהמלחמה תימשך כמה שיותר – גישה הנושאת עימה סיכונים שחלקם כבר נגלים לעין.

טראמפ הבטיח להמשיך את המלחמה לפחות חודש ולא שלל שיגור כוחות קרקע; שר החוץ, מרקו רוביו, אמר שהמהלומות הכבדות ביותר נמצאות בדרך; והפנטגון הודיע על משלוח חיילים ומטוסים נוספים. ארה"ב עשוי לעודד מיעוטים, כמו הכורדים והבלוצ'ים, להתקומם נגד הממשלה, לפוצץ מתקני צבא ומשטרה באיזוריהם ולקוות ליצור לפחות את תחילתה של התקוממות עממית.

צילום: להעמיד במבחן את כוח הרצון של האויבים [צילום: וחיד סאלמי/AP]

למרות ההתקפות על מדינות המפרץ, אירן טרם הצליחה לגרום קרע בינן לבין וושינגטון, מציין הטיימס. הללו פרסמו הודעה המדגישה את עמידתן המשותפת נגד ההתקפות ואת זכותן להגן על עצמן. הן אומנם קראו להפסקת העימות, אך לא מתחו ביקורת על ארה"ב וישראל וכנראה יאפשרו למטוסים האמריקניים לעבור בשטחן.

בריטניה, צרפת וגרמניה – אשר מתחו ביקורת על אירן אך לא תמכו במלחמה – מאותתות כעת שהן עשויות להגן על כוחותיהן והאינטרסים שלהן במפרץ, משום שהכל מבינים שעל כף המאזניים מונח אינטרס עולמי קולקטיבי. אולם, כאשר אירופה התנתקה מן הגז הרוסי לאחר הפלישה לאוקראינה, היא הגדילה את תלותה באנרגיה מהמפרץ, ומחצית מהנפט שמייבאת הודו עוברת דרך הורמוז. לכן, יגבר הלחץ על טראמפ לסיים את המלחמה, למרות שישראל רוצה שזו תסתיים רק עם חיסול האיום האירני.

טראמפ נוהג לדבר על רצונו בהסכם עם אירן ובתחילת השבוע הביא את הדוגמה של ונצואלה, שם לכד את ניקולס מדורו אך הותיר על-כנו את משטרו. "אני חושב שזה התרחיש המושלם", אמר לטיימס ביום השני של המלחמה. אירן מצידה עשויה להחליף את עלי חמינאי בממשלה פחות אידיאולוגית, שתהיה מוכנה לשאת ולתת על תוכנית הגרעין כדי לשרוד.

כמו תמיד, קשה לשער מה עובר בראשו של טראמפ, אומרת אלי גראנמייה מהמועצה האירופית ליחסי חוץ. "טראמפ כבר חיסל את חמינאי, מה ששום נשיא לא העז לעשות. יש לו סולם אם ירצה, אפילו אם ישראל רוצה חלון הזדמנויות לסילוק המשטר".

מתיו קרוניג, סגן נשיא המועצה האטלנטית, אומר שטראמפ אינו חובב של מערכות ממושכות ויוכל להסתפק למשל בתוצאה דמויית ונצואלה. "הם כבר השיגו כמה מהיעדים", כמו חיסול חמינאי ורוב ההנהגה, ותוכניות הגרעין והטילים נפגעו קשות, הוא מוסיף. "הם יוכלו ללכת הביתה בכל רגע ולהכריז שזו הצלחה. כרגע האסטרטגיה היא יותר מה שהם רוצים למנוע מאשר מה שהם רוצים להשיג".