ניו-יורק טיימס: טראמפ יצא למלחמת ברירה וללא הסבר משכנע

דונלד טראמפ יצא למלחמת הברירה האולטימטיבית. אין איום עכשווי על ארה"ב ובעלות בריתה, אין מרוץ לפצצה. טראמפ היכה משום שזיהה רגע יוצא דופן של חולשה במשטר והזדמנות להפיל אותו, קובע דייוויד סנגר, פרשן בכיר בניו-יורק טיימס. אבל בניגוד לנשיאים אחרים, טראמפ לא הקדיש חודשים ליצירת הצידוק, לא הציג איום מיידי ולא הסביר כיצד תוכנית הגרעין – שבחיסולה התגאה ביוני אשתקד – שוב על השולחן.

בסרטון שהפיץ באישון לילה (שעון ארה"ב), כאשר ההפצצות כבר היו בעיצומן, טראמפ חזר על הטענות הקודמות ובכלל השימוש הברוטלי שלה בטרור. אולם, הוא לא הסביר מדוע בין שלל האיומים שבפני ארה"ב – כולל קוריאה הצפונית הגרעינית והשאיפות הטריטוריאליות של רוסיה וסין – דווקא אירן המוחלשת ניצבת במקום הראשון.

וכך, בבחירת העיתוי וההיקף של ההתקפה, מי שהבטיח לפני בחירתו להפסיק התערבויות צבאיות פזיזות ולהימנע ממלחמות שמטרתן החלפת משטר, טראמפ נוטל סיכון רב. אין תקדים בהיסטוריה להפלת משטר של מדינה גדולה – במקרה זה בת 90 מיליון תושבים – בהתקפה אווירית בלבד. אבל טראמפ הבהיר שזו בדיוק כוונתו.

הימורו של טראמפ מבוסס כמעט בלעדית על יכולתו של העם האירני, שאינו חמוש ואינו מאורגן, לתפוס את השלטון. הפגנות ההמונים יצרו את ההזדמנות. אבל אם יש לטראמפ ולבנימין נתניהו תוכנית כיצד לעשות זאת, הם עדיין לא חשפו אותה אפילו בפני בני בריתם הקרובים ביותר. פקידים בכירים בשלוש מדינות כאלה, מאירופה ועד המפרץ הפרסי, אמרו לטיימס שעוזריו הבכירים של טראמפ אינם מתלהבים מהמתקפה ואינם סבורים שהיא מוצדקת מבחינה חוקית.

מהלכו של טראמפ מזכיר את זה של ג'ורג' בוש הבן נגד סדאם חוסיין, כאשר הצידוק הוא איום ארוך טווח לשלום העולמי. בחוק הבינלאומי יש הבדל עצום בין מלחמת צורך לבין מלחמת ברירה. מהלומה מקדימה מול מתקפה מתוכננת היא לגיטימית; מהלומת מנע, בה החזק תוקף את החלש, אינה לגיטימית. בשל כך גינו ארה"ב ורוב העולם את הפלישה הרוסית לאוקראינה.

טראמפ אומר, שאינו זקוק לאירוע נקודתי. הוא הזכיר ארבעה עשורים של פעולות אירניות קטלניות – החל מלכידת בני הערובה האמריקניים ועד להתקפות על בסיסים וספינות של ארה"ב. "לא נשלים עם זה יותר", הבהיר. אפילו שמו של המבצע – "זעם אפי" (Epoc Fury) – משקף את היקף הכעס.

האם ההתקפה תעמוד ב"כלל צ'ר'ציל"

צילום: הפגנת תמיכה באירן אתמול, בגדד [צילום: האזי מידאן/AP]

החוק הבינלאומי לא משנה לטראמפ, מציין הטיימס. בחודש ינואר הוא אמר לעיתון: "אני לא צריך את החוק הבינלאומי. אני לא מחפש לפגוע באנשים". לדבריו, ממשלו צריך לציית לחוק הבינלאומי, אך הוא לבדו אלו עקרונות שלו מחייבים את ארה"ב; "תלוי מהי ההגדרה של חוק בינלאומי".

תלוי גם מהי ההגדרה של "מלחמה". בנאומו אמר טראמפ שמדובר במלחמה והזהיר שייתכנו אבידות. אבל הוא לא עשה ניסיון כלשהו לקבל את אישור הקונגרס, כפי שקובעת החוקה. טראמפ אינו הנשיא הראשון הפועל בצורה כזאת, אבל הוא טוען שאפילו אינו זקוק לאישור.

היסטוריונים ישאלו מדוע טראמפ פעל כעת ומדוע נגד אירן. התשובה לשאלה הראשונה אינה קשה: לדעתו, הוא הנשיא היחיד מאז ההפיכה ב-1979 לו יש האומץ והנחישות לפתור את הבעיה, תוך סיוע לאירנים להפיל את המשטר. לכך יש להוסיף את נסיונה של טהרן לרצוח את טראמפ ב-2024; נשיאים לוקחים מעשים כאלה באופן אישי.

קשה יותר לענות על השאלה השנייה. את האשמותיו של טראמפ נגד אירן – במיוחד לגבי היכולות הגרעיניות והטיליות – קל בהרבה להוכיח כאשר מדובר בקוריאה הצפונית. לאחרונה יש לפחות 60 ראשי נפץ גרעיניים והיא מבצעת בצורה שגרתית ניסויים בטילים המתוכננים לפגוע בלוס אנג'לס ובשיקגו. אבל פיונגיאנג אינה חלשה והיא יכולה להגיב בצורה הרבה יותר חזקה מאשר טהרן.

בסופו של דבר, ההרפתקה של טראמפ – מתקפתו השביעית על מדינה זרה – תיבחן במידת עמידתה ב"כלל צ'רצ'יל". זמן רב לפני שנבחר לראש הממשלה, כתב וינסטון צ'רצ'יל על נעוריו כעיתונאי ולוחם. "לעולם, לעולם, לעולם אל תאמין שמלחמה תהיה חלקה וקלה, או שמישהו שיוצא למסע המשונה הזה יכול למדוד את הגלים והסופות בהם ייתקל", הזהיר. "המדינאי הנכנע לקדחת המלחמה חייב לדעת שברגע בו ניתן האות, הוא שוב אינו אדון המדיניות אלא העבד של האירועים הבלתי-צפויים והבלתי-נשלטים".