וושינגטון בשיא ההיערכות: טייסת F-22 ראפטור הוצבה בדרום ישראל

ארצות הברית השלימה בימים האחרונים (יום ב', 23.02.26) את פריסתה של טייסת קרב שלמה, הכוללת 12 מטוסי F-22 ראפטור, בבסיס חיל-האוויר בדרום ישראל. המהלך, שבוצע תחת מעטה חשאיות יחסי, מהווה חלק מריכוז הכוחות האמריקני הגדול ביותר באזור מאז שנת 2003. מטוסי הראפטור, הנחשבים לפלטפורמת העליונות האווירית המתקדמת בעולם, הועברו מהאגף הראשון בבסיס לאנגלי שבווירג'יניה, דרך תחנת ביניים בבריטניה, ישירות לזירה המזרח תיכונית.

גורמי ביטחון מציינים כי ה-F-22 הוא המטוס היחיד בארסנל האמריקני שייצואו לבעלות ברית נאסר בחוק הפדרלי, מה שהופך את נוכחותו הקבועה בישראל למסר אסטרטגי ראשון במעלה. המטוס תוכנן לשלב חמקנות מוחלטת עם יכולת שיוט על-קולי, והוא מיועד להשמדת מערכות הגנה אווירית צפופות ולפתיחת "מסדרונות בטוחים" עבור מפציצים כבדים דוגמת ה-B-2. פריסה זו נתפסת כהכנה מבצעית ישירה לאפשרות של עימות נרחב מול אירן, במיוחד לאור המבוי הסתום בשיחות הגרעין.

מתיחות בשיא לקראת הכרעה מדינית

הצבת המטוסים בדרום ישראל אינה עומדת בפני עצמה. היא משתלבת במערך כוחות רחב הכולל שתי קבוצות תקיפה של נושאות מטוסים (USS אברהם לינקולן ו-USS ג'רלד פורד) ועשרות מטוסי קרב נוספים מדגמי F-35 ו-F-15E. גורמים בבית הלבן הבהירו כי הנשיא טראמפ בוחן את האפשרות לפעולה צבאית מוגבלת נגד מתקני הגרעין האירניים, אם לא יושג הסכם בטווח של השבועיים הקרובים.

* עליונות טכנולוגית: מטוסי ה-F-22 מעניקים יתרון מכריע ביכולת התמודדות עם מערכות ה-S-400 והמכ"מים המתקדמים של טהרן.

* מסר הרתעתי: פריסת כוח כה משמעותי על אדמת ישראל נועדה להבהיר כי ארה"ב לא תסתפק בתקיפה מרחוק, אלא נערכת לניהול מערכה רב-שכבתית.

* היערכות לוגיסטית: לצד מטוסי הקרב, הועברו לאזור עשרות מטוסי תדלוק ומודיעין, המאפשרים שהייה ממושכת באוויר ופעילות מבצעית רציפה.
השילוב בין החמקנות האמריקנית ליכולות המבצעיות של חיל-האוויר הישראלי יוצר איום ממשי על נכסי הליבה של המשטר באירן. בעוד בוושינגטון מדגישים כי הפריסה נועדה לצרכי הרתעה ושימור אופציות, בטהרן רואים במהלך "צעד מלחמתי" והעלו את רמת הכוננות של מערכי הטילים וההגנה האווירית לשיא.

השבועות הקרובים צפויים להיות קריטיים ליציבות האזורית, כאשר ריכוז הכוחות חסר התקדים בדרום ישראל הופך את האופציה הצבאית למוחשית מאי פעם. השאלה המרכזית כעת היא האם המהלך יוביל את אירן חזרה לשולחן המשא-ומתן או יאיץ את ההתנגשות הבלתי נמנעת.