בריטניה מסרבת לאשר לארה"ב שימוש בבסיסיה לתקיפה באירן

ממשלת בריטניה, בראשות קיר סטארמר, נמנעת ממתן אישור לארה"ב להשתמש בבסיסיה בטריטוריות שמעבר לים לצורך תקיפות באירן (יום ה', 19.02.26). המהלך חשף עימות חזיתי בין סטארמר לבין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שבתגובה חזר בו מתמיכתו בהסכם הריבונות של בריטניה באיי צ'אגוס. טראמפ תקף את המדיניות הבריטית ברשת Truth Social, כינה את ההסכם "טעות גדולה" וטען כי על בריטניה להישאר חזקה מול הטרור האירני ולאפשר גישה חופשית לבסיסיה.

לונדון דורשת מהממשל האמריקני שקיפות לגבי יעדי התקיפה וערבויות לכך שהמבצע לא יגרור אותה למלחמה אזורית כוללת. הסירוב מתמקד בבסיסים "אקרוטירי" בקפריסין ודייגו גרסיה, המהווים נקודות מפתח לשיגור מפציצים כבדים ומטוסי תדלוק. בוושינגטון מביעים תסכול מהעמדה הבריטית, שכן היא מאלצת את חיל-האוויר האמריקני להסתמך על נתיבי טיסה ארוכים ויקרים יותר, דבר הפוגע באלמנט ההפתעה.

במקביל, משפטנים בלונדון בוחנים את החוקיות הבינלאומית של סיוע לתקיפה שאינה מוגדרת כהגנה עצמית מובהקת, מחשש לביקורת ציבורית ותביעות בזירה הבינלאומית. המתיחות חושפת סדקים עמוקים ב"יחסים המיוחדים" בין המדינות דווקא בעת שבה האיום האירני על נתיבי השיט והיציבות העולמית גובר. גורמי ביטחון בבריטניה מזהירים כי השתתפות במבצע ללא תיאום מלא תהפוך נכסים בריטיים במזרח התיכון למטרות לגיטימיות עבור טהרן.

צילום: טראמפ, סטארמר. חילוקי דעות מהותיים [צילום: AP]

דרישה לשקיפות מבצעית וחשש מהסלמה

הממשל האמריקני, מצידו, מביע תסכול מהעמדה הבריטית, שכן היא עלולה לאלץ את צבא ארצות הברית להסתמך על נתיבי טיסה ארוכים ומורכבים יותר, מה שיעלה את העלות הלוגיסטית ויפגע באלמנט ההפתעה. בוושינגטון מדגישים כי שיתוף הפעולה הצבאי הוא נדבך מרכזי ב"יחסים המיוחדים" בין המדינות, וכי עיכוב האישורים נתפס כחולשה אל מול האיום האירני הגובר על נתיבי השיט והיציבות העולמית.

במערכת הביטחון הבריטית קיימת דאגה ממשית מפני פעולות תגמול אירניות נגד נכסים בריטיים במפרץ הפרסי ובמזרח התיכון אם יתברר כי התקיפות יצאו משטח בריטי. המשפטנים במשרד החוץ בלונדון בוחנים את ההשלכות החוקיות של מתן סיוע לתקיפה שאינה מוגדרת כהגנה עצמית מובהקת, מחשש לתביעות בזירה הבינלאומית וביקורת ציבורית נוקבת מבית, במיוחד לאור זיכרון המעורבות במלחמת עירק.

מערך המטוסים האסטרטגי והצורך בבסיסי קבע

הצורך האמריקני בבסיסי הכתר הבריטי נובע מהצורך בפריסת כלי טיס כבדים המהווים את ראש החנית של עוצמת האש האווירית, אשר תפעולם דורש תשתיות ייעודיות שאינן קיימות בכל בסיס אזורי:

* מפציצי B-2 Spirit: מטוס החמקן האסטרטגי נזקק לבסיס דייגו גרסיה בשל האנגרים מיוחדים בעלי בקרת אקלים השומרים על הציפוי החמקן שלו. זהו המטוס היחיד המסוגל לשאת את פצצת ה-GBU-57 "חודרת הבונקרים" (MOP) במשקל 14 טון, המיועדת להשמדת מתקני הגרעין המבוצרים בנתנז ובפורדו.

* מפציצי B-52 Stratofortress: "מבצרי המעופפים" הוותיקים משמשים כפלטפורמות לשיגור עשרות טילי שיוט מחוץ לטווח ההגנה האווירית האירנית. גודלם העצום והמשקל הכבד של חימושם מחייבים מסלולי המראה ארוכים במיוחד הקיימים בדייגו גרסיה ובאקרוטירי.

* מטוסי תדלוק KC-135 ו-KC-46: מערך התדלוק האווירי הוא ה"חמצן" של כל תקיפה ארוכת טווח. הבסיסים הבריטיים מאפשרים למתדלקים להמריא עם עומס דלק מקסימלי כדי ללוות את המפציצים ומטוסי הקרב (כגון ה-F-15E) לאורך אלפי קילומטרים.

* מטוסי תובלה אסטרטגיים C-17: מטוסים אלה חיוניים להעברת ציוד לוגיסטי, חלפים וצוותי תחזוקה עבור המפציצים החמקניים, ופועלים כגשר אווירי שוטף בין ארצות הברית לבסיסי הקבע בטריטוריות הבריטיות.

ללא הגישה לבסיסים אלה, יכולת הדרג המבצעי להטיל חימוש כבד במדויק וברציפות על מתקנים מבוצרים במעמקי אדמת אירן נפגעת משמעותית, ומחייבת היערכות לוגיסטית חלופית ויקרה בזירות אחרות.