זינוק חסר תקדים בתלונות על שידורי המלחמה - ערוץ 14 בראש הרשימה

ההקשר חסר / עידן יוסף

16,747 תלונות בזמן מלחמה הן נתון דרמטי. גם 62% "מוצדקות" נשמע חד וברור. אבל הדוח לא נותן לקורא את מה שבאמת חשוב: הקשר.

אין השוואה לשנות שגרה או לעימותים קודמים, אין נירמול לנפח שידורים, ואין פירוט תבחינים שקובעים מהי תלונה "מוצדקת". בלי זה, המספרים מרשימים – אך לא בהכרח מלמדים.

הדוגמאות חזקות, אך חסר פילוח מגמות עמוק: כמה התנצלות, כמה תיקון, מה השתנה בפועל.

הדוח חשוב כתיעוד סערה ציבורית. כבסיס לניתוח מקצועי של אתיקה בשידור בזמן מלחמה - הוא עדיין חצי דרך.

• סך הכל פניות: 16,747
• טלוויזיה: 16,233
• רדיו: 164
• ערוץ 14: 6,513
• חדשות 12: 4,183
• קשת 12: 3,598
• חדשות 13: 1,382
• תחנת "103": 103
• גלי ישראל: 23
• אתיקה בשידור, הטעיה וחוסר איזון: 12,325
• אמירות ותכנים פוגעניים: 2,980
• פניות חיוביות: 998
• טופלו כצודקות: 62%
• טופלו לגופן: 38%
• נדחו: פחות מ-1%

יותר משנתיים של מלחמה, שידורי חירום וחדשות מתגלגלות הותירו חותם לא רק בזירה הביטחונית - אלא גם במסך. דוח מיוחד של נציבות פניות הציבור ברשות השנייה מסכם תקופה רגישה במיוחד בתולדות השידור הישראלי: מיום הטבח ב־7 באוקטובר ועד חזרת החטופים החיים באוקטובר 2025 התקבלו 16,747 פניות בנוגע לתכנים ששודרו בטלוויזיה וברדיו.

המספר לבדו חריג. מדובר בהיקף פניות גבוה במיוחד ביחס לתקופות שגרה, והוא משקף את עוצמת הרגישות הציבורית בתקופת הלחימה, את השהות הממושכת של הציבור בבתים ואת הצריכה האינטנסיבית של חדשות ואקטואליה.

טלוויזיה במוקד האש, הרדיו כמעט לא בתמונה

רוב מוחלט של הפניות - 16,233 - עסקו בטלוויזיה, לעומת 164 פניות בלבד לרדיו. כלומר, מעל 96% מהתלונות הופנו כלפי שידורי מסך. זה לא רק עניין של נפח שידורים, אלא גם של אופי תוכן: אולפנים פתוחים, פאנלים ארוכים ותחרות על ניסוח חד בזמן אמת.

בחלוקה לערוצים בולט ערוץ 14 עם 6,513 פניות. אחריו חדשות 12 עם 4,183, קשת 12 עם 3,598 וחדשות 13 עם 1,382. הפערים משקפים לא רק רייטינג, אלא גם מוקדי חיכוך קבועים עם הצופים סביב תוכניות אקטואליה, פרשנות ופאנלים פוליטיים.

ברדיו, עיקר הפניות הופנו לתחנת "103 אף-אם" עם 103 תלונות, ואחריה גלי ישראל עם 23.

אתיקה, הטעיה וחוסר איזון

בפילוח נושאי הפניות בולטת קטגוריה אחת בענק: אתיקה בשידור, הטעיה וחוסר איזון - 12,325 פניות. אחריה מגיעות אמירות ותכנים פוגעניים - 2,980 פניות. לצד זה נרשמו גם 998 פניות חיוביות, רובן סביב התייחסות ל"עיר ההומניטרית" בעזה, וגם הן חלק מתמונת מצב של ציבור שלא רק כועס - לפעמים גם מחזק.

הדוח מתאר שינוי מגמה לאורך זמן. בשלושת השבועות הראשונים למלחמה רוב הפניות עסקו בענייני ביטחון: אזעקות, נפילות, דיווחים מהשטח והאופן שבו המידע עבר לציבור. אחר כך, כשהלחימה נמשכה והפוליטיקה חזרה לאולפן, התלונות עברו לשפה, לטון ולהטיה: בשלושת השבועות הראשונים עסקו כ־400 פניות מתוך 582 בענייני ביטחון, ובשלושת השבועות הבאים כבר עסקו כ־90% מ־276 התלונות באמירות ובהתנהגויות פוגעניות של כתבים, מגישים ופרשנים, תוך האשמה בנטייתם לשמאל או לימין.

הראיון עם רמי דוידיאן: 3,148 פניות על תחושת פגיעה בגיבור

אחת הפרשות הבולטות בדוח נגעה לראיון עם רמי דוידיאן, שהציל עשרות אנשים במתקפת 7 באוקטובר. 3,148 פניות התקבלו בעקבות הראיון בתוכנית "אופירה ולוינסון" בקשת 12. הפונים טענו כי הראיון היה פוגעני כלפי אדם שנתפס בציבור כגיבור.

היקף הפניות החריג הזה ממחיש את אחד הלקחים המרכזיים של התקופה: הציבור לא מסתפק בשאלה מה נאמר, אלא גם איך נאמר, ובמי מדובר, במיוחד כשמדובר באנשים שהפכו לסמלים של אומץ והצלה.

ערוץ 14: סרטון מבזה, מחקר מקומם ואמירות שמדליקות את הציבור

בערוץ 14 נרשמה שורה של מוקדי תלונה מרכזיים, ובראשם שידור בתוכנית "הפטריוטים" של סרטון ערוך בבינה מלאכותית שבו נראה הרמטכ"ל הרצי הלוי באופן מבזה. על כך התקבלו 1,225 פניות.

מקרה נוסף באותו ערוץ הוליד 1,386 פניות: אורח שהציג באולפן מחקר שניסה לבחון האם עמדות פוליטיות של תושבי עוטף עזה השפיעו על היקף הפגיעה ב־7 באוקטובר. הפונים ראו בכך אמירה חמורה ומקוממת.

הדוח מציין גם 571 פניות בעקבות אמירה בתוכנית שלפיה "צריך להרוג את כולם, גם את החטופים", אמירה שנשמעה מהקהל. במקרה אחר, 666 פניות הוגשו אחרי אמירה כי "רוב תושבי טמרה נגד ישראל" בעקבות פגיעת טיל בעיר שבה נהרגו ארבעה בני משפחה.

ולבסוף, 262 פניות הוגשו בעקבות מה שהוגדר כ"חגיגה" באולפן במלאת שנתיים לטבח.

חדשות 12 וחדשות 13: אמירות קשות, טענות להטעיה ושידורים רגישים

גם בחברות החדשות התקבלו פניות רבות סביב אמירות חריפות ושאלות של אחריות בשידור.

בחדשות 12 התקבלו 460 פניות לאחר שגיא פלג כינה את ראש הממשלה "ארדואן הקטן" ואמר כי הממשלה היא "אויב מסוכן". באותו ערוץ התקבלו 851 פניות סביב אמירה של עמית סגל שלפיה רונן בר יתפטר בתוך חודש, אמירה שנתפסה כהטעיה.

מקרה נוסף שהצית תגובות: 443 פניות בעקבות שידור סרטון שבו נראו לכאורה חיילי מילואים מתעללים במחבל נוח'בה במתקן המעצר בשדה תימן.

ברשת 13 הוגשו 944 פניות לאחר שפרשן הביע עמדה שלפיה צה"ל יכול היה לפתוח את המלחמה במכה "עם מאה אלף הרוגים". עוד 216 פניות הוגשו בעקבות אמירה שלפיה לראש הממשלה "אין תמריץ לשחרר את החטופים".

בין המקרים שעלו באופן רוחבי בדוח הופיעו גם טענות להסתה, להורדת מורל ולפגיעה באיזון, לצד ביקורת על פרשנים שמדברים על החטופים, על ראש הממשלה ועל ניהול המלחמה בשפה שנתפסת אצל חלק מהציבור כקיצונית או פוגענית.

גם סאטירה נכנסה לרשימת התלונות

הדוח לא פוסח על בידור וסאטירה: 61 פניות עסקו במערכון ב"ארץ נהדרת" שבו קציני נפגעים של צה"ל טועים בכתובת. בנוסף, 97 פניות הוגשו במחאה על חידון ציונות שכלל שאלות על חטופים.

62% מוצדקות: התנצלות, תיקון, הסרה וטשטוש

הנקודה המעשית בדוח היא שיעור ההכרעות: 62% מהפניות טופלו כצודקות, 38% טופלו לגופן באמצעות תיווך והבהרות, ורק שיעור זעום נדחה.

כשנקבע שהתלונה מוצדקת, נדרשו הגורמים המשדרים, לפי הדוח, לבצע פעולות כמו התנצלות בשידור, תיקון תכנים, הסרת תכנים פוגעניים או טשטוש צילומים.

בין התלונות שנמצאו מוצדקות מצוינות שתי דוגמאות טעונות במיוחד: שידור תמונת גופתו של יחיא סינוואר בשעה שבה ילדים מול המסך, ופרסום מיקום נפילות טילים במהלך מבצע "עם כלביא".

מן הצד השני, הדוח מתאר גם את "מלכודת הקטע המקוצר": תלונות שהתבססו על קטעים חלקיים שהופצו ברשתות החברתיות. בבדיקה מלאה התברר כי הדברים שנאמרו בהקשרם המלא שונים מהתמונה שהוצגה בפניות - והתלונות נדחו.

שידור תחת אש, ונציבות במתכונת חירום

לצד הביקורת הציבורית, הדוח מציין כי בניגוד לאירועים ביטחוניים קודמים, הערוצים נהגו בזהירות מוגברת, הסתמכו על מקורות רשמיים והקפידו על אישור הצנזורה. לראשונה אף הודיעו כי לא ישדרו סרטונים שהפיץ חמאס הנוגעים לחטופים.

הנציבות עצמה עברה למתכונת חירום, פעלה סביב השעון וניהלה שיח ישיר עם חברות החדשות כדי לתקן ליקויים בזמן אמת.

התמונה המצטיירת היא של שידור תחת אש - לא רק טילים, אלא גם ביקורת ציבורית עזה. המלחמה לא רק טלטלה את המערכת הביטחונית, אלא גם העמידה את שידורי החדשות והאקטואליה במבחן אתי יומיומי, שבו כל מילה, כל ניסוח וכל סרטון הפכו לשדה קרב ציבורי.