ציורי קיר מרהיבים נחשפו במעון הקיץ של אשת הקיסר נירון

תגלית יוצאת דופן באתר אופלונטיס (Oplontis) הסמוך לפומפיי: ארכיאולוגים חשפו פרסקאות (ציורי קיר) בעלי חיוניות צבע נדירה ב"ווילה פופאה", מעון הקיץ המפואר המיוחס לאשת הקיסר נירון. הממצאים, הכוללים דמויות טווסים ומסכות תיאטרון, השתמרו תחת האפר הוולקני כמעט ללא פגע מאז שנת 79 לספירה.

הצבעים שקפאו בזמן

צילום: [צילום: Parco Archeologico di Pompei]

התגליות החדשות נחשפו במהלך עבודות שימור וחפירה אינטנסיביות באגף המערבי של הווילה, המכונה "וילה A". הארכיאולוגים מתארים את הממצאים כ"משטחי בתולים" (Virgin surfaces) - ציורים שצבעיהם נותרו מקוריים, עזים ואותנטיים, כפי שנראו ביום שבו התפרץ הר הגעש וסוביוס.

בין הממצאים המרכזיים:

הטווס והטווסה: בחדר המכונה כעת "אולם הטווס", נחשף ציור מפורט של טווסה (נקבת הטווס) הניצבת בדיוק מול דמות טווס זכר שנחשפה בעבר, מה שיוצר סימטריה אמנותית מרהיבה. הטווס נחשב בעולם הרומי לחיה קדושה המזוהה עם האלה יונו.

מסכות תיאטרון: התגלו שברי פרסקאות המתארים מסכות מהקומדיה האטלנית (Atellan Farce) - סוג של תיאטרון מאולתר ופופולרי. אחת המסכות מציגה את דמותו של "פאפוס" (Pappus), הזקן השוטה והנלעג.

פיגמנטים יוקרתיים: החוקרים זיהו שימוש נרחב בצינבר (אדום עז) וכחול מצרי - צבעים יקרים ביותר בתקופה הרומית, המעידים על עושרה האדיר של בעלת הבית.

הצצה לחיי הקיסרית

צילום: [צילום: Parco Archeologico di Pompei]

הווילה באופלונטיס נחשבת לאחת ממבני המגורים המפוארים והשמורים ביותר בעולם הרומי. היא מזוהה עם פופאה סבינה, אשתו השנייה של הקיסר הידוע לשמצה נירון, בזכות כתובת שנמצאה על אמפורה (כד חרס) באתר.

החפירות האחרונות חשפו ארבעה חדרים חדשים, המעלים את מספר החדרים המוכרים בווילה ליותר מ-100. אחד החדרים כולל עיצוב בסגנון "אשליית מרחב" (Trompe l'oeil), המשתמש בציורי עמודים ושיש מדומה כדי להעניק תחושת גודל לחלל.

"הצבעים כל כך חיים באותנטיות שלהם, שזה כמעט בלתי נתפס", אמרה אריאנה ספינוזה, מנהלת האתר. "אנחנו מקבלים כאן עדות נדירה ובלתי משונה לאופן שבו נראו חללי פנים של האליטה הרומית לפני שהזמן והשימוש האנושי שחקו אותם."

חוויה לציבור: "ארכיאולוגיה בשידור חי"

בזמן התפרצות הווסוביוס בשנת 79 לספירה, הווילה הייתה ככל הנראה ריקה מאדם עקב עבודות שיפוץ נרחבות שנערכו בה בעקבות רעידות אדמה קודמות. עובדה זו סייעה לשימור הציורים, שחלקם נותרו לא גמורים, ובכך מספקים הצצה ייחודית גם לשיטות העבודה של האמנים הרומים.