אחרי הכימותרפיה מתחיל הקרב האמיתי: 85% מחלימים, אבל נשארים לבד

• 85% מהילדים האונקולוגיים מחלימים
• אין כיום חוק שיקום מחייב למחלימים
• טיפולים נפשיים ומשלימים מצמצמים אשפוזים חוזרים
• קריאה להרחבת חיסוני מניעה ולהכללתם בסל
• משרד הבריאות בוחן המלצות לשיפור המענה

החיים ניצלים - אבל רבים מהמחלימים נותרים ללא ליווי. זו הייתה התמונה שעלתה בדיון טעון שנערך לאחרונה בוועדת הבריאות, שבו ביקשו עמותות, רופאים ומטופלים לשנות את נקודת המבט: לא רק להילחם במחלה, אלא גם להשקיע בשיקום שאחרי.

יו"ר הוועדה, ח"כ לימור סון הר מלך, הבהירה כי איכות החיים של חולים ומחלימים היא סוגיה חברתית מהמעלה הראשונה: "המלחמה היא לא רק על עצם הקיום ואחוזי ההישרדות, אלא על איכות החיים ועל כבודו של המטופל לאורך כל הדרך". לדבריה, החזרה לשגרה רצופה קשיים פיזיים, נפשיים וביורוקרטיים, ו"אסור לנו להשאיר אותם לבד".

החלמה אינה סוף הסיפור

במערכת האונקולוגית נרשמת התקדמות רפואית משמעותית. על-פי הנתונים שהוצגו, כ־85% מהילדים החולים בסרטן מחלימים. אלא שבדיוק בנקודה הזו מתגלה החסר: המדינה מצילה חיים, אך אינה מבטיחה מסלול שיקום מוסדר.

נעמה אלבז מעמותת "גדולים מהחיים" תיארה ליווי ממושך למשפחות הילדים והציבה דרישה ברורה: "חוק השיקום לילדים אונקולוגיים". לדבריה, יש לקבוע סטנדרט מחייב הכולל שיקום פיזי, נפשי, רגשי, משפחתי וחברתי, כדי לצמצם פערים התפתחותיים ותפקודיים שנוצרו במהלך הטיפולים.

הקריאה לא נשענה רק על תחושות. הד"ר יוני יוסף, סגן ראש חטיבת רפואה במשרד הבריאות, הודה כי קיימים פערים ממשיים בתהליך השיקום וסיפר על ועדה מקצועית שהגישה המלצות לשיפור המענים.

לא רק תרופות - גם גוף ונפש

הפרופסור תמר ספרא, מנהלת המרכז לסרטן האישה באיכילוב, סיפרה כי בשנים האחרונות נכנסו טיפולים משלימים לצד הכימותרפיה: תמיכה רגשית, חיזוק דימוי גוף, סיוע למשפחות ואף טיפולי אסתטיקה. "אי אפשר לטפל רק בגידול. צריך לטפל באדם", הדגישה.

גם במרפאות הקהילה מופעלים שירותים דומים. הפרופסור ערן בן אריה, נציג הרפואה המשלבת, ציין כי הטיפולים ניתנים ללא תשלום ועוסקים בהפחתת כאב, חוסר תיאבון וחולשה, ובמקרים רבים מצמצמים אשפוזים חוזרים. הוא קרא לכלול אותם בסל הבריאות.

אלא שלצד ההצלחות הרפואיות נשמעו עדויות קשות. שחר עבוד, מנכ"ל עמותה למניעה והתמודדות עם סרטן המעי הגס ומחלִים בעצמו, תיאר את הרגע שאחרי: "דווקא אחרי שהחלמתי נכנסתי לדיכאון. איש לא הכין אותי לוואקום. החלמה בלי ליווי היא אשליה".

המאבק עובר גם למניעה

הדיון התרחב גם לשלב שלפני המחלה. בר לוי, מייסדת "הבית של בר", הציגה נתונים מדאיגים על היקף התחלואה בסרטנים גינקולוגיים והדגישה כי מניעה היא כלי מרכזי לשיפור איכות החיים. במצגת שהוגשה לוועדה הוצגו נתוני רישום הסרטן: כ־300 מקרים חדשים של סרטן צוואר הרחם בשנה, כ־5,000 מצבי טרום־סרטן, לצד מאות מקרים של סרטני רחם, שחלה ופות .

לדבריה, הרחבת החיסון נגד נגיף הפפילומה לגילי 26-18, הקמת מערכת תיעוד לאומית והכרה בטיפול בטרום־סרטן כמדד איכות - עשויים לחסוך סבל אישי ועלויות ציבוריות ניכרות.

יובל לוי, עיתונאית, הוסיפה כי החיסון חשוב גם לגברים, וקראה להחילו על כלל האוכלוסייה.

אשפוז בבית והנגשת השירות לפריפריה

הד"ר ענבל מעיין מחברת "צבר רפואה" הציגה מודל של אשפוז ביתי אונקולוגי. לדבריה, עבור חולים רבים - בעיקר בפריפריה - ההגעה החוזרת לבית חולים מכבידה פיזית ונפשית. מתן טיפול בבית, כשאין יתרון רפואי לאשפוז, משפר את איכות החיים ומקטין עומס.

גם האגודה למלחמה בסרטן התריעה מפני פערים גאוגרפיים. מנהלת מחלקת השיקום, דנה רכבי, הדגישה כי הליווי צריך להיות רציף - מהאבחנה, דרך הטיפול ועד השיקום - ובכל רחבי הארץ.

בסיום הדיון היה ברור כי המחלוקת אינה על הצורך - אלא על סדרי העדיפות. הרפואה יודעת להאריך חיים. השאלה כעת היא האם המדינה מוכנה להשקיע גם באיכותם.