היועמ"ש מזהיר: "ועדה פוליטית עלולה לא להגיע לחקר האמת" - החוק להקמת ועדת חקירה לאומית מתקדם

המאבק על אופי חקירת טבח 7 באוקטובר עובר מהרחוב ומהאולמות המשפטיים אל שולחן החקיקה. ועדת החוקה של הכנסת ממשיכה (3.2.26) להכין לקריאה ראשונה הצעת חוק להקמת "ועדת חקירה ממלכתית-לאומית", שתוקם ותמונה בידי הכנסת ולא בידי נשיא בית המשפט העליון, כפי שנהוג כיום.

המשמעות ברורה: החקירה הרשמית של האירועים הקשים בתולדות המדינה עשויה לצאת מידי הדרג השיפוטי ולעבור להרכב שנקבע בהסכמות פוליטיות.

צילום: [צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת]

כך אמורה להיראות הוועדה

לפי ההצעה, תוקם ועדה בת שישה או שבעה חברים, שתבדוק את אירועי הטבח ואת הנסיבות שקדמו להם ותגיש דוח לממשלה ולציבור. נושאי החקירה יוגדרו בידי הממשלה, שתוכל גם להרחיב או לצמצם אותם לפי בקשת הוועדה.

חברי הוועדה ימונו בהסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה וברוב של 80 חברי כנסת. אם לא תושג הסכמה, כל צד ימנה מחצית מהחברים, ובמצב של חסר - יו"ר הכנסת ישלים את ההרכב.

בנוסף, ארבעה בני משפחות שכולות ישמשו "מפקחים": הם יורשו להשתתף בדיונים, להציע שאלות ולהגיש הערות בכתב לפני פרסום הדוח.

דיוני הוועדה ישודרו לציבור, למעט מקרים חריגים, וסמכויות זימון עדים ודרישת מסמכים יופעלו בידי שני חברים לפחות.

שינוי נוסף ומהותי: לא תהיה עוד חובה ששופט, מכהן או בדימוס, יעמוד בראש הוועדה. תנאי הסף לחברות יעמדו על אזרחות ישראלית וסיווג ביטחוני בלבד.

האזהרה המשפטית: התרחקות מהמודל המקצועי

הייעוץ המשפטי לכנסת מזהיר כי מדובר בשינוי תפיסתי עמוק.

עו"ד ד"ר גור בליי, יועמ"ש ועדת החוקה, התריע כי ההסדר המוצע סוטה מהרעיון המקורי של חוק ועדות חקירה, שנועד לבנות ועדה מקצועית ובלתי תלויה בדרג הפוליטי. לדבריו: "יש לבחון האם התיקון לא יוביל להקמת ועדת חקירה שתסבול בדיוק מאותם קשיים שהכנסת ביקשה להימנע מהם כשחוקקה את החוק".

בליי הדגיש כי סמכויות כפייה רחבות - זימון עדים, חיפוש והטלת קנסות - ניתנות כיום לגוף שבראשו שופט, מתוך הנחה שמדובר בגורם מיומן ומאוזן. העברת הסמכות להרכב שאינו משפטי עלולה, לדבריו, לפגוע בזכויות עדים ונחקרים.

הוא אף הזהיר מפוליטיזציה מובנית: הכנסת והממשלה שלובות זו בזו, וחלק מחברי הכנסת עשויים להיות נחקרים בעצמם. "צריך לתת את הדעת לכך שאנחנו לא מחוקקים 'מאחורי מסך בערות'. כאן מדובר בחוק ספציפי על אירוע ידוע, כשאנחנו יודעים מי הגורמים הנחקרים ועל מה החקירה", אמר.

עוד התריע כי הרכב פריטטי של קואליציה ואופוזיציה עלול להוביל למחלוקות, לפשרות פוליטיות ולסרבול שיפגע ביעילות עבודת הוועדה.

עמדת היוזמים: יותר דמוקרטיה, יותר אמון

מנגד, יוזם ההצעה, ח"כ אריאל קלנר, מציג תפיסה אחרת לחלוטין. לשיטתו, הציבור איבד אמון במנגנון השיפוטי, ולכן יש צורך בוועדה שתיתפס כדמוקרטית ומאוזנת.

"האיזון בין קואליציה ואופוזיציה, נוסף על המשפחות השכולות, יאפשר עין פקוחה של הציבור", אמר. לדבריו, ויכוח פנימי בין חברי הוועדה עדיף על "חשיבה קבוצתית", והוא זה שיביא לחשיפת האמת.

גם ח"כים נוספים מהקואליציה תמכו במהלך וטענו כי ועדה לאומית תוכל להשיב את אמון הציבור ולהבטיח שכל הדרגים ייבדקו. ח"כ טלי גוטליב הביעה אי־אמון בגורמי האכיפה והמערכת הקיימת. בין היתר אמרה כי "יש צורך בוועדת חקירה לאומית, כי גם כך הסיכוי שלנו לדעת את האמת נמוך מאוד", והוסיפה ביקורת חריפה על התנהלות הדרגים הביטחוניים והמשפטיים ערב האירועים.

מאז חקיקת חוק ועדות חקירה בסוף שנות השישים הוקמו עשרות ועדות חקירה ממלכתיות וממשלתיות. רובן מונו בידי נשיא העליון ובראשן עמד שופט, במטרה לייצר גוף מקצועי ומרוחק מהפוליטיקה.

צילום: [צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת]

כעת מבקשת הכנסת לסטות מהמודל הזה - לראשונה בחוק ייעודי לאירוע מסוים - ולהתאים מנגנון חדש במיוחד לאירועי 7 באוקטובר.

השאלה שנותרה פתוחה אינה רק מי ימנה את חברי הוועדה, אלא איזו חקירה הציבור יקבל: חקירה שיפוטית מקצועית ומרוחקת, או ועדה בעלת אופי פוליטי מובהק המבקשת לשקף איזונים דמוקרטיים. בין שתי התפיסות הללו, ועדת החוקה מנסה כעת להכריע.