הבכיר האירני מציע מסלול לשבירת המבוי הסתום ביחסים עם ארה"ב

ג'וואד זריף היה מראשי המשטר האירני במשך 30 שנה: השגריר באו"ם, שר החוץ שניהל את המו"מ על הסכם הגרעין של 2015 וסגן הנשיא עד אשתקד. כיום הוא פרופסור באוניברסיטת טהרן – ומחברו של מאמר ארוך ב-Foreign Affairs על הדרך בה יכולות ארה"ב ואירן לשבור את המבוי הסתום ביחסיהן. המאמר נכתב יחד עם אמיר גרמסירי, דוקטורנט באותה אוניברסיטה. האם השניים מייצגים עמדה רשמית? לא ניתן לדעת, אך במשטר כה רודני, בסוגיה כה רגישה ובכתב עת אמריקני כה חשוב – מותר להניח שהם לכל הפחות קיבלו רשות לפרסם את המאמר.

ביחסים הבינלאומיים העכשוויים, ביטחון אינו רק מה שמדינות שואפות להשיג לעצמן, אלא גם תפיסה בה הן משתמשות כדי להצדיק השפעה על מדיניותן של אחרות – פותחים זריף וגרמסירי. אירן היא דוגמה מושלמת: בשני העשורים האחרונים מנסות ישראל וארה"ב לשכנע את העולם שלא להתייחס אליה כמדינה נורמלית. התוצאה הייתה עיצומים הרסניים ואף התקפות עליה, אשר חייבו אותה להשקיע יותר משאבים בהגנתה, לצד יד קשה מול אתגרים פנימיים.

התוצאה היא מעגל של מהלכים עוינים הדדיים יותר ויותר המזינים את עצמם. לא קל לשבור מעגל זה והדבר יחייב את המדינות הזרות לכבד את זכויותיה וכבודה של אירן ולהפסיק לאיים על מדינה בעלת תרבות בת אלף שנים.

אבל יש צעדים שטהרן יכולה לנקוט כדי לסייע בשבירת המעגל. היא יכולה להתחיל ברפורמות כלכליות שיחזקו את התמיכה במשטר ויחזקו אותו במו"מ הבינלאומי. היא יכולה להעביר את הדגש מכוח הגנתי לשיתוף פעולה, במיוחד עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. היא יכולה לשאת ולתת עם ארה"ב על הגרעין והעיצומים.

לשיטתם של זריף וגרמסירי, אירן נאלצה להעשיר אורניום ל-60% ולהפסיק את שיתוף הפעולה עם סבא"א בתגובה לתוקפנות של ישראל וארה"ב. לאחר המתקפה שלהן ביוני שעבר, האירנים החלו לדון בשאלה האם הדוקטרינה ההגנתית צריכה לכלול נשק גרעיני, והקריאות לחסום מצר הורמוז גברו. בלא תוקפנות זו, אירן הייתה ממשיכה את השת"פ עם סבא"א ומתמקדת בשיתוף פעולה איזורי.

אירן נקלעה למנטליות מצור, המובילה להידוק הפיקוח על החברה, כולל מגבלות על האינטרנט והרשתות החברתיות וצעדי פיקוח שנועדו לשרש מרגלים ומחבלים. צעדים כאלה אינם יעילים בהתמודדות עם שורשי המחאה הפנימית: קשיים כלכליים והתרחבות הפער בין המדינה והחברה. אך הם תוצאה של אותה מנטליות, שנוצרה במלחמה עם עירק ונמשכה באיומיהן ופעולותיהן של ארה"ב וישראל, טוענים השניים.

צילום: מאשימים את נתניהו בהובלת המחנה האנטי-אירני [צילום: וחיד סאלמי/AP]

כדי להגביר את ביטחון אירן והעולם, יש לצאת ממעגל קסמים זה. מה שברור הוא, שלחץ לא יעבוד – כמו גם מדיניותה ההגנתית של אירן, דוגמת העשרת אורניום, ורטוריקה תוקפנית דוגמת זו שהשמיעו אירנים חסרי אחריות בעשור שעבר.

ייתכן שייראה שאירן לכודה ללא מוצא, אבל ההיסטוריה מלמדת שדיפלומטיה זהירה יכולה לחלץ אותה – כפי שעשתה בהסכם הגרעין ב-2015. ההסכם הושג בשל שיעור ההצבעה בבחירות באירן ב-2013, אשר פוגגו את האשליות במערב בדבר קריסתה הקרובה. הן גם נתנו לגיטימציה פנימית לממשלו של חסן רוחאני, אשר ביקש לשמר את זכויותיה של אירן בהידברות ולא בעימות.

לכן, אומרים זריף וגרמסירי, ברור ששבירת המעגל מתחילה בתוך אירן באמצעות יצירת קונצנזוס רחב. הדבר יחייב דו-שיח לאומי בין קבוצות פוליטיות, מגזרים חברתיים והאוכלוסייה הכללית. יש באירן פלטפורמות מקוונות שהקימו ארגונים בלתי ממשלתיים, בהן יכולים אזרחים להעלות תלונות על מדיניות ופקידות. הממשלה צריכה לעודד רישומים כאלה ולדרוש שהתקלות יתוקנו. הדבר יגדיל את ההון החברתי של הממשלה ויניח את היסודות לשינויים בתחום המדיני.

הממשלה יכולה לחזק את אמון הציבור גם על-ידי שיפור תנאי החיים. למרות שהמלחמה הכלכלית מצד ארה"ב לא תאפשר שינויים ניכרים בעתיד המיידי, הממשלה יכולה להילחם בשחיתות, להגביר את השקיפות ולחסל את ההתעשרות הנובעת מהעיצומים.

במקביל יכולה טהרן לפעול לשיפור המוניטין הבינלאומיים שלה. יש לתעדף צעדים בוני אמון לשיפור הדו-שיח עם שכנותיה, כגון הידוק שיתוף הפעולה בין המדינות שלחופי מיצר הורמוז; ייזום שיח בין מדינות מוסלמיות במערב אסיה; יצירת רשת מזרח-תיכונית למחקר גרעיני שתבטיח אי-הפצת נשק גרעיני וקידום השימוש בגרעין למטרות שלום. עליה להחליף את השיח על "אירן חזקה" ב"אזור חזק".

אולם, גם יתר מדינות האזור יצטרכו למלא את חלקן, ולטענת זריף וגרמסירי עליהן להתמקד בבידוד הגורם המרכזי האחראי למלכוד הנוכחי: בנימין נתניהו. הוא ובעלי בריתו הוכיחו, שהם רואים את השלום כאיום קיומי על עתידם. התנהגותה של ישראל מספקת פתח למנהיגי אירן: פשעיה בעזה הובילו לבידודה הבינלאומי, ואירן יכולה לנצל זאת כדי לבנות קונצנזוס נגדה. אין זה הגיוני שאירן תותקף בטענה לבניית נשק גרעיני בידי מדינה שכבר יש לה נשק כזה.

העדיפות במדיניות החוץ האירנית תמיד תהיה שכנותיה, אך עליה גם לנסות להעמיק את קשריה עם רוסיה וסין. היא יכולה לצאת נשכרת גם משיפור היחסים עם אירופה וניהול המחלוקות עם ארה"ב – ובכך תוכיח לרוסיה וסין שהיא בעלת ברית אמינה ולטווח ארוך.

צילום: כרזה נגד ישראל וארה"ב בזמן "עם כלביא" [צילום: וחיד סאלמי/AP]

ניהול המחלוקות עם ארה"ב עשוי להיות חיוני גם הוא, ועל טהרן לשקול את חידוש הקשר הישיר עימה על בסיס של שוויון. יש לנהל את הציפיות, שכן מטרת השיחות אינה יכולה להיות שיקום יחסי הידידות בין המדינות, בשל הפערים העצומים ביניהן. אבל הסכמה שלא להסכים על פערים אלה, יכולה להוביל למציאת דרכים שימנעו מהם להפוך למשברים מיותרים ואולי אף להגיע להסכמות.

בראש הרשימה ניצבים תוכנית הגרעין האירנית והעיצומים האמריקניים. ארה"ב חייבת להבין שלא תוכל להרוס את היכולות הבסיסיות של אירן, שניתן לבנותן מחדש. אבל שתי המדינות יכולות להסכים על שתי מטרות משותפות: אירן לעולם לא תייצר נשק גרעיני וארה"ב לעולם לא תילחם בה בצורה צבאית או כלכלית. לשם כך, על אירן להציע שקיפות, מגבלות על העשרה ואולי מכניזם איזורי כגון קונסורציום העשרה. ארה"ב תסיר את העיצומים שלה ותתיר להסיר את עיצומי האו"ם.

לדעת זריף וגרמסירי, אירן יכולה לקדם הסכם בכך שתגביר את השקיפות של תוכניתה הגרעינית באמצעות שיתוף פעולה הולם עם סבא"א. יש בסיס לחששותיה שמא מידע שתמסור לסוכנות ישמש להתקפות צבאיות עליה, ולכן זכותה לדרוש שהפיקוח יהיה על-פי נוהלי סבא"א – ואזי התועלת מן השת"פ תצדיק את הסיכונים הכרוכים בו.

אם וושינגטון וטהרן יצליחו ליישם הסכם גרעין מעודכן, ייתכן שיוכלו לטפל בנושאים קשים אחרים כגון ביטחון האיזור, פיקוח על הנשק ומלחמה בטרור. כך למשל, ייתכנו התחייבויות הדדיות להימנע מהתקפות עליהן ועל בעלות בריתן. אירן גם תוכל להבטיח שלא להשתמש ביכולתה הצבאית אלא להגנה עצמית. ארה"ב תצטרך להתמודד עם חששותיה של אירן הנובעים מהצפת האזור בנשק אמריקני.

אירן וארה"ב עשויות לגלות שהן יכולות לסייע זו לזו. למשל: לאירן יש מערכת השכלה גבוהה מן המתקדמות ביותר והשתיים יוכלו לשתף פעולה בענייני מדע וטכנולוגיה. הן גם יוכלו למצוא שיתופי פעולה נקודתיים בתחום החוץ, למשל נגד גורמים קיצוניים וסוחרי סמים ולהבטחת חופש השיט.

הגורם המרכזי לחוסר היציבות באזור הוא ההתנהגות הבלתי חוקית של ישראל, מסיימים זריף וגרמסירי. אירן יכולה להוות מתווכת טבעית בין אסיה ואירופה ומרכז לסחר עם מרכז אסיה. היא יכולה להיות שותפה ביזמות טכנולוגית עולמית. שבירת מעגל הבידוד שלה ומתן רשות לתפוס את המקום לו היא זכאית, יקדמו את השלום, הפיתוח והיציבות למשך עשרות שנים.