מדיניות החוץ של טראמפ נובעת מאינסטינקטים, אבל ב-MAGA יש מחלוקות

נהוג היה לחשוב שדונלד טראמפ הוא בדלן אדוק. המתקפות האוויריות בקדנציה הראשונה שלו נתפסו ככניעה לשמרנים שסביבו. אבל אז הוא חזר לבית הלבן והתקיף את ונצואלה, ניגריה, אירן, עירק, סוריה, סומליה ותימן. הוא דורש לקבל את גרינלנד. תיאוריות של יחסים בינלאומיים קושרות אותו כעת לריאליזם נוסח המאה ה-19 השואף להשתלט על משאבי טבע. אחרים רואים בו אדם הרודף השפעה ומפעיל כוח לשמו.

טראמפ פועל על-פי אינסטינקטים ולא אידיאולוגיה, טוען אקונומיסט. הוא קטנוני ואוהב לראות את שמו על בניינים ומפות. תשוקתו לגרינלנד נובעת מכך שלא קיבל את פרס נובל לשלום, ומרצונו להתחרות ברכישת אלסקה בידי תומס ג'פרסון. העובדה שהוא עלול לחסל את נאט"ו היא שולית.

אלא שבתנועת MAGA יש אידיאולוגיות סותרות ומתחרות לגבי הדרך בה על ארה"ב להפעיל את כוחה בעולם. ג"ד ואנס מתייחס ביותר רצינות לריסון וביותר ביזוי לדמוקרטיות הליברליות באירופה. ליועצים אחרים – מרקו רוביו, סטיבן מילר – יש דחפים אחרים. כדאי לשים לב אליהם, כי הם יישארו בשטח אחרי טראמפ.

משמעותה של "אמריקה תחילה" הייתה בשעתו גישה ניצית כלפי סין, בוז לארגונים בינלאומיים וחוסר עניין ברוסיה. הללו עדיין קיימים, אך המוקד השתנה. כעת המשמעות היא שליטה בחצי הכדור המערבי באמצעות מחיצת קרטלים, דרישה לקבל את המחצבים הנדירים של גרינלנד והשתלטות על הנפט של ונצואלה.

טראמפ אומר ש"אמריקה תחילה" משמעותו מה שהוא רוצה ושהוא מוגבל אך ורק בידי "המוסר שלו". יש לו אמונות: סלידה ממלחמות אין סופיות, בניית אומות, גרעונות מסחריים ובעלות ברית התוספות טרמפ. אבל מעבר לכך, הוא גמיש. הוא רוצה להפנות את גבו לרוסיה, אבל רוצה לזכות בפרס נובל לשלום ואינו רוצה להצטייר כמפסידן. הוא אימפולסיבי: הפציץ מיליטנטים מוסלמיים בניגריה אחרי שראה כתבה בפוקס ניוז על רדיפת נוצרים. שליטתו במפלגה הרפובליקנית משמעותה שבוחריו יתאמו את עצמם אליו.

מי שמחפש תפיסת עולם עקבית יותר, צריך להסתכל על יועציו של טראמפ – מציע אקונומיסט. אסטרטגיית הביטחון הלאומי מחודש דצמבר משקפת את סדרי העדיפות שלהם. היה זה ניסיון להצדיק את האינסטינקטים של הבוס שלהם ובמקביל להציג אידיאולוגיה. המסמך כולל שתי הצהרות בולטות: עדיפות לחצי הכדור המערבי ואזהרה מקריסת התרבות האירופית.

הראשונה רשמה הצלחה בדמות הפלתו של ניקולס מדורו, אותה הובילו רוביו ומילר. רוביו הוא רפובליקני קלאסי ובנו של מהגר מקובה. עניינו בהפלת רודנויות קומוניסטיות באזור והחלפתן בדמוקרטיות הוא עמוק ואישי. ואילו מילר הוא הגורם המרכזי במלחמה במסתננים, והמבצע בוונצואלה היה הרחבה של מדיניות הפנים. המטרה היא שליטה בכל מקום, כולל בערים אמריקניות.

צילום: רוביו ומילר. עניין אישי והמלחמה במסתננים [צילום: אוון ווצ'י/AP]

לאחר פרסום מסמך האסטרטגיה היו שפירשו אותו כאימוץ של גישת איזורי השפעה: ארה"ב בחצי הכדור המערבי, סין ורוסיה באיזורים הסמוכים אליהן. זו טעות, מגיב אקונומיסט, שכן הממשל עדיין רוצה להפעיל כוח באירופה ולהתייצב מול מגמות ההתרחבות של רוסיה. מי ששואפים לריסון – התאכזבו. אשתקד השיג הממשל התחייבות ממדינות אירופה להוציא 5% תוצר לביטחון; הבדלנים היו רוצים שארה"ב תעזוב לחלוטין את אירופה.

במקום זאת, ממשל טראמפ מציג תנאים להגנה האמריקנית ורומז שהוא עשוי לעזוב את נאט"ו. מסמך האסטרטגיה מזהיר שבעוד 20 שנה לא ניתן יהיה להכיר את אירופה אם לא תתיישר. אחרי פרסומו הודיע משרד החוץ, כי לא יעניק ויזה לנציב לשעבר שעמד מאחורי חוק השירותים הדיגיטליים, המחייב את חברות ההיי-טק לפקח על תכניהן ושנוא במיוחד על MAGA.

ואנס הוא הוגה ה-MAGA המחויב ביותר בממשל ומשקף את התנודות האינטלקטואליות של הימין החדש. התחזיות שלהן מושפעות לעיתים קרובות מתפיסת עולם קתולית, הן פסימיות מאוד וסובלות מחרדות תרבותיות. נתן פינקוסקי, חוקר ימני, אומר שחילוקי הדעות לגבי סין משקפים "משבר זהות" של אנשי MAGA. "אם אנחנו רוצים להתמודד עם יריבינו הגיאו-פוליטיים, אנחנו צריכים לפתור קודם את הבעיות שלנו". הוא צופה שימוש אגרסיבי יותר בכלים כלכליים נגד האירופים.

מובן שיש כאן סתירות. יצירת עוינות מצד אירופה בדמות מכסים, עיצומים ומניעת ויזות לא יסייעו בתחרות עם סין. ארה"ב אינה יכולה לנטוש את הגנת אירופה ובמקביל לצפות שהיא תישלט בסגנון MAGA. קל להבין את עמדת הדמוקרטים: הם תומכים בסדר הבינלאומי. עמדת הרפובליקנים אינה ברורה.