גרינלנד תראה האם החוק הבינלאומי חובק-כל או חסר משמעות

אלן ברסט הוא מזכיר מועצת אירופה. מאמרו בניו-יורק טיימס נכתב בגוף ראשון וכך מובאים פה עיקריו.

כאשר נכנסתי לפני שנה לתפקידי כמזכיר הכללי של מועצת אירופה, לא חשבתי שאצטרך אי-פעם לכתוב על האפשרות שארה"ב תנקוט בפעולה צבאית נגד מדינה חברה בארגון. ובכל זאת, זה קורה.

הנשיא דונלד טראמפ הצהיר שיהפוך את גרינלנד – טריטוריה אוטונומית למחצה של דנמרק, החברה במועצת אירופה וממייסדות נאט"ו – לחלק מארה"ב, "בדרך הקלה או בדרך הקשה". הצהרותיו גרמו מתיחות ביחסם בין מדינות ומטילים ספק בבחירות הדמוקרטיות של תושבי גרינלנד. נכון לעכשיו, אלו דיבורים בלבד. אבל האירועים האחרונים בוונצואלה מלמדים באיזו מהירות אפשר לעבור למעשים.

טראמפ גם אמר שהוא מוגבל אך ורק בידי ה"מוסר" שלו, ולא בידי החוק הבינלאומי, ובכך טאטא הצידה את הסדר המשפטי שנוצר לאחר מלחמת העולם השנייה. מועצת אירופה, בה חברות 46 מדינות (כולל מי שאינן חברות האיחוד האירופי, כולל בריטניה וטורקיה), נולדה כתוצאה מאותה מלחמה.

היא הוקמה על בסיס התפיסה שהחוק, ולא הכוח, צריך להבטיח את זכויותיהם של בודדים ואת השוויון הריבוני של מדינות. כאשר מעצמה שמילאה תפקיד מרכזי ביצירת הסדר העולמי שאחרי המלחמה מטילה בגלוי ספק בצורך בחוק הבינלאומי, היא מזעזעת את היסודות שפעלנו עשרות שנים לחזק אותם.

דמוקרטיה, רב-לאומיות ונטילת אחריות הגדירו את הסדר שאחרי המלחמה. מילים אלו נדחות יותר ויותר כאליטיסטיות, ליברליות או מתות. עלינו לשאול את עצמנו, משני צידי האוקיינוס האטלנטי, אם דמוקרטיה נתפסת כחולשה, אמת כדעה וחוק כאופציה.

ריבונותה של דנמרק בגרינלנד היא חוק מוצק. היא מבוססת על השלמות הטריטוריאלית של דנמרק על-פי החוק הבינלאומי. מטרתה היא להבטיח את היציבות והחוקתיות, תוך שמירת זכותה הדמוקרטית של גרינלנד לעצב את עתידה.

הטיעון העיקרי של ממשל טראמפ הוא צורכי ביטחון. אבל לארה"ב כבר יש יכולות צבאיות בגרינלנד וביכולתה להרחיב את שיתוף הפעולה בלא לאיים על הריבונות הדנית ובלא קבלת אישור של דנמרק או גרינלנד, ובלא כל העברת שטח. מכאן, שמדובר במשהו אחר.

צילום: זכותם של עמים לקבוע את עתידם [צילום: יבגני מלולטקה/AP]

אנו עדים לחזרתו של דחף אסטרטגי: הלך רוח מהמלחמה הקרה ולפיה לגאוגרפיה יש משקל במשחק סכום אפס, ועצמאות היא סיכון אסטרטגי ולא בחירה דמוקרטית. החשש הוא שגרינלנד עצמאית עלולה יום אחד לפנות לעבר רוסיה או סין, שיציבו את נשקן על סף דלתה של ארה"ב.

זהו ההיגיון של איזורי השפעה, הדהוד של דוקטרינת מונרו [מ-1823, לפיה חצי הכדור המערבי הוא אזור ההשפעה של ארה"ב – א.ל]. הוא בא לידי ביטוי בסקירת הביטחון הלאומי שפורסמה בחודש שעבר, אשר שם את הריבונות והאינטרסים האסטרטגיים של ארה"ב לפני עקרונות רב-לאומיים וביטחון קיבוצי.

אירופה חייבת לפעול כדי לשמר את מסגרתה החוקית, ומועצת אירופה ערוכה למלא תפקיד בכך. זכותם של עמים לקבוע את עתידם, הגנת החוק הבינלאומי ותשלום מחיר על הפרת זכויות הריבונות הם הבסיס של בטחוננו וערכינו.

ברגעי משבר, אירופה מדברת לעיתים דרך הבירות הלאומיות ולא בקול יחיד, כמו ההצהרה של האיחוד האירופי לגבי גרינלנד. זוהי מציאות פוליטית המדגישה את חשיבותם של ארגונים בעלי מנדט קיבוצי – כפי שעשתה מועצת אירופה בנושא אוקראינה. המועצה ערוכה לתמוך בדנמרק וגרינלנד באמצעות שיתוף פעולה חוקי ומוסדי. אם אירופה לא תגשים את חזונה החוקי והפוליטי, אחרים ימלאו את החלל ויעבירו את הביטחון מהחוק למינוף אסטרטגי.

על הכף מונחת לא רק ריבונותה של גרינלנד אלא גם האמון. בריתות נשענות על הצפוי ועל ההכרה בכך שכוח מוגבל בידי החוק. אם ניתן להתעלם מהחוק הבינלאומי לפי נוחות רגעית, האמון נעלם. אם חישובים אסטרטגיים מובילים להתעלמות מהריבונות בגרינלנד, כיצד תוכל אירופה לסמוך על התחייבויותיה האחרות של ארה"ב?

כאשר אירופה עומדת על ריבונות ואחריות, היא מגנה על מה שמחזק הן אותה והן את ארה"ב. התעלמות מכך היא תקדים מסוכן, העלול לפרום את הקשר הטרנס-אטלנטי ולהחליש את יסודות עמידתנו. החוק הבינלאומי הוא חובק-כל או חסר משמעות. גרינלנד תראה במה אנו בוחרים.