אירופה מקווה להרתיע את טראמפ עד שמשהו יסיח את דעתו מגרינלנד

"לא קל לחשוב על פתרונות כאשר אתה מתעורר כל בוקר לאיומים חדשים" – אמר בשבוע שעבר שר החוץ של דנמרק, לארס ראסמוסן. "שני הצדדים הסכימו שלא להסכים", הוסיף לאחר פגישה עם ג"ד ואנס ומרקו רוביו בנושא גרינלנד. אבל גם אם המשבר אינו נראה בלתי נמנע, עצם התערבותו של דונלד טראמפ בריבונותה של חברה בנאט"ו הפעילה את פעמוני האזעקה בבירות אירופה. לאירופים יש שלוש אפשרויות, מנתח אקונומיסט: להרגיע (deflate), להרתיע (deter) ולהסיח (distract).

נכון לעכשיו, העדיפות היא להרגיע: להסביר לדונלד טראמפ שיש פתרונות אחרים לנימוק הפומבי שלו – חשש מהשתלטות רוסית או סינית. "קבוצת עבודה בדרג גבוה", כלשונו של ראסמוסן, תדון בביטחון באזור הארקטי. בריטניה וגרמניה מציעות מעקב ימי. הצעות אלו מלוות בחנופה הדרושה: טראמפ צודק בדאגותיו לביטחון האיזור.

אקונומיסט אינו מסכים עם הציטוט האחרון. על-פי ההסכם עם דנמרק מ-1951, ארה"ב יכולה להציב בגרינלנד כוחות כאוות נפשה. לאחר המלחמה הקרה היא צמצמה את מספרם לפחות מ-200 בבסיס בודד בצפון-מערב האי, המשמש למעקב לווינים ומכ"ם להתרעה מוקדמת. גרינלנד גם נהנית ממטריית הביטחון של נאט"ו.

טענותיו של טראמפ גם נראות מנופחות; אין ראיות לכך שהמים מסביב לאי "מלאים בספינות רוסיות וסיניות" כדבריו, והדנים למעשה מונעים השקעות סיניות בו. ואילו כריית המחצבים הנדירים מאדמת האי הקפוא תהיה יקרה; חברות אמריקניות יכולות לעשות זאת כבר כיום, אך אינן מעוניינות.

אבל טיעונים כאלה אינם מזיזים לטראמפ, ולכן נראה שעל אירופה לשקול את אפשרות ההרתעה. בבריסל ובבירות אחרות מדברים על השעיית חלקים מהסכם הסחר בין האיחוד האירופי לבין ארה"ב או הפעלת לחץ על חברות הטכנולוגיה האמריקניות. רעיונות פרועים יותר כוללים סגירת בסיסים צבאיים אמריקניים ביבשת או מכירת אחזקות באג"ח של משרד האוצר האמריקני. אולם, יהיה קשה להשיג רוב לתמיכה בצעדים כאלה, ורובם יהוו תגמול יותר מאשר הרתעה.

צילום: האם הסלמה תרתיע את טראמפ או תגביר את הסכנה [צילום: יבגני מלולטקה/AP]

לכן – מציע ג'רמי שפירו מהמועצה האירופית ליחסי חוץ – מוטב לשקול צעדים לשינוי הלך הרוח בבית הלבן. הללו עשויים לכלול הצבת כוחות אירופיים ברוטציה בגרינלנד, התחייבות להטיל עיצומים על חברות אמריקניות שיחצבו באי בלי שותפים מקומיים ופעולות שדלנות בקרב רפובליקנים אוהדים.

דנמרק כבר הודיעה על הגברת נוכחות הימית, האווירית והיבשתית באי. צרפת, גרמניה ושבדיה הודיעו שיצטרפו. אבל האם עצביהם של האירופים חזקים די הצורך כדי להמשיך ולהסלים? עמנואל מקרון אומר שטראמפ מסתכן ב"השלכות חסרות תקדים". ראש ממשלת דנמרק, מֶטֶה פרדקינסן, מזהיר שהתקפה על גרינלנד תהרוס את נאט"ו.

במקביל יש החוששים, כי הסלמה נוספת תגדיל את הסיכון לפעולה אמריקנית; או שהיא תוביל לכך שארה"ב תסרב להעניק ערובות לבטחונה של אוקראינה אם וכאשר תושג הפסקת אש. נכון לעכשיו, רוב הפוליטיקאים באירופה אינם ממהרים להפוך את השולחן.

התקווה האחרונה היא שניתן יהיה להסיח את דעתו של טראמפ. השתלטות עקיפה – למשל, קריאה לעצמאות של גרינלנד כהקדמה להסכם שותפות עם ארה"ב או סיפוח – יצריך תכנון קפדני ומעקב. טראמפ אינו מצטיין בהם. כיבוש צבאי יהיה קל יותר לביצוע, אבל יעמיד במבחן קשה את נאמנותם לטראמפ של אישים בצבא, בממשל ובקונגרס. רק 4% מהאמריקנים תומכים בשימוש בכוח.

על שולחנו של טראמפ מונחים נושאים רבים – מבחירות האמצע ועד אירן – והוא אוהב נצחונות קלים. כאשר ה"היי" מהמבצע בוונצואלה ישקע, ייתכן שימצא משהו אחר שידאיג אותו. ייתכן שדבריו על סיפוח רק נועדו לדחוק את דנמרק להסכמי ביטחון או כרייה. זוהי לפחות תקוותם של האירופים, מסיים אקונומיסט.