5 שנים להכרזה האמריקנית: שורדת מחנות המעצר של סין מזהירה כי רדיפת האויגורים נמשכת

חמש שנים לאחר שארצות הברית הכירה רשמית בכך שסין מבצעת רצח עם ופשעים נגד האנושות נגד האויגורים ועמים טורקיים נוספים, מזהירה שורדת מחנות המעצר כי הזוועות לא פסקו, וכי הקהילה הבינלאומית אינה רשאית להסתפק בהצהרות עבר.

הד"ר סייראגול סאויטביי, ניצולת מחנות המעצר בשינג׳יאנג ואחת העדות הראשונות שחשפו בפומבי את המתרחש במערכת הכליאה הסינית, קוראת לחידוש תשומת הלב הגלובלית עם ציון חמש שנים להחלטת ארה"ב מ־19 בינואר 2021.

סאויטביי, רופאה לשעבר ומי שכיהנה כמדריכת שפות בתוך מתקני המעצר בשנים 2018-2017, העידה בעבר על מעצרים המוניים, עינויים והתעללות מינית נגד אויגורים, קזחים, קירגיזים ובני קבוצות טורקיות נוספות. לאחר שנמלטה מסין, סיפקה עדויות נדירות ממקור ראשון על הפעילות הפנימית של המחנות.

בשנת 2020 הוענק לה פרס נשים אמיצות בינלאומי של מחלקת המדינה האמריקנית. בטקס הענקת הפרס אמר אז שר החוץ מייק פומפאו: "רופאה לשעבר, היא הופרדה ממשפחתה, עונתה, נכלאה ועמדה בפני הוצאה להורג רק משום שאמרה את האמת. היא הייתה מהקורבנות הראשונים שדיברו בפומבי על דיכוי המיעוטים המוסלמים בידי המפלגה הקומוניסטית הסינית". לדבריו, עדויותיה על מחנות המעצר ממשיכות לעודד עצורים לשעבר ובני משפחותיהם להשמיע קול.

19 בינואר מציין את היום שבו קבעה ארצות הברית רשמית כי סין מבצעת רצח עם ופשעים נגד האנושות במזרח טורקסטן, המוכרת גם כשינג׳יאנג. ההכרה התקבלה בסיום כהונת ממשל טראמפ, אך מאז לא נרשמה תפנית מהותית במצב בשטח, לטענת ארגוני זכויות אדם ופעילים אויגורים.

לציון יום השנה החמישי תתקיים בוושינגטון עצרת ציבורית בפארק לפאייט, מול הבית הלבן. את האירוע מארגנות ממשלת מזרח טורקיסטן הגולה והתנועה הלאומית של מזרח טורקיסטן, בדרישה לצדק, לאחריות ולפעולה בינלאומית מול מה שהן מגדירות כרצח עם מתמשך.

העצרת צפויה לכלול נאומים ועדויות של מנהיגים ופעילים אויגורים, שלטים ודגלים הקוראים להפסקת הדיכוי, וכן ראיונות לתקשורת עם נציגי הממשלה הגולה וארגונים נוספים. לדברי המארגנים, מטרת האירוע היא להזכיר כי ההכרה הרשמית של ארה"ב לא הביאה לשינוי המציאות, וכי נדרשת פעולה מדינית ומשפטית רחבה יותר.

סאויטביי מבקשת להציב במרכז השיח את קולם של השורדים. לדבריה, הזיכרון אינו טקסי בלבד, אלא קריאה דחופה לפעולה: כל עוד המחנות פועלים והרדיפה נמשכת, האחריות הבינלאומית אינה פוקעת.