שכר נשיא המדינה כעוגן חדש: בוארון מציע מדרג אחיד, השופטים מזהירים מפני "שינוי סדרי עולם"

מי קובע, ומה משתנה

היום:

לפי ההצעה:

• שכר השרים וסגני השרים: ועדת הכספים לפי חוק-יסוד: הממשלה
• שכר חברי הכנסת: ועדת הכנסת לאחר המלצה של ועדה ציבורית ייעודית
• שכר נושאי משרה שיפוטית: ועדת הכספים, עם רכיבי ותק ותוספות ייחודיות
• ועדה ציבורית אחת תקבע את שכר נשיא המדינה, וממנו נגזר מדרג אחיד
• מחיקת סעיף ההגנה מפני הפחתת שכר שופטים בלבד
• תקרת ותק 15% ורשימה סגורה של תוספות - חשש להפחתה בפועל לשופטים

הדיון בהצעת חוק־יסוד: שכר נושאי משרה ברשויות השלטון הפך לזירה שבה שאלת השכר משמשת מראה לעימות עמוק יותר בין רשויות. בישיבת ההמשך של ועדת הכנסת שהתקיימה השבוע נשמעו טענות מצד הקואליציה על “פערים לא סבירים” בשכר השופטים, ומנגד אזהרות מהאופוזיציה ומנציגי מערכת המשפט מפני צעד חוקתי שיפגע בעצמאות השיפוטית, ייצור “מראית עין” של מהלך ענישה, ויערער את ההסתמכות של מי שבחרו בשיפוט כקריירה לכל החיים.

במרכז ההצעה, שיזם ח"כ אביחי בוארון (ליכוד), עומדת העברת קביעת שכרם של נושאי המשרה הבכירים לוועדה ציבורית עצמאית אחת, במקום המנגנונים המפוצלים הנהוגים היום. לפי הנוסח, שכר נשיא המדינה יהיה נקודת הייחוס שממנה ייגזר שכרם של ראש הממשלה, יו"ר הכנסת, שרים, חברי הכנסת, שופטים, רבנים ראשיים, דיינים וקאדים - באחוזים קבועים לפי דרגה.

מה מציע החוק בפועל

הצעת החוק בנויה משני חלקים: תיקוני חוקי־יסוד, ולאחריהם פרק חקיקה מפורט שייקרא “חוק שכר נושאי משרה ברשויות השלטון”. היא מתקנת את חוקי־היסוד הכנסת והממשלה באמצעות הוספת המילים “או לפי חוק” לסעיפי השכר, משנה את ההסדר הנורמטיבי לגבי שכר נשיא המדינה, ומבצעת שינוי דרמטי בחוק־יסוד: השפיטה - כולל מחיקה של סעיף המגן מפני הפחתה מכוונת של שכר שופטים בלבד.

בלב ההסדר החדש מוצעת “ועדה ציבורית” בת שלושה חברים: אקדמאי בתחום המדיניות הציבורית שימנה נשיא המדינה ויעמוד בראש, שופט לשעבר שימנה נשיא בית המשפט העליון, ודיין לשעבר שימנו הרבנים הראשיים . הוועדה תקבע את שכר נשיא המדינה, וממנו “ישתרשר” שכר יתר נושאי המשרה לפי טבלת אחוזים בחוק, כך שהשיקול הדעת לגבי מדרג השכר מצטמצם מאוד.

החוק גם מבקש להסדיר תשלומים נלווים באופן אחיד, כמו הפרשות לקופות גמל ולקרן השתלמות, דמי הבראה, החזר הוצאות ותוספת ותק עד תקרה של 15% מהשכר. כאן בדיוק מצויה אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות בדיון.

צילום: [צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת]

הקרב על “מאבק בין רשויות”

בדיון נשמעה התנגדות מפתיעה דווקא מצד ח"כ טלי גוטליב (ליכוד), שהבהירה כי אינה תומכת בהצעה. גוטליב: "אני לא מסכימה עם הצעת החוק. אני מזהירה את עצמנו מפני חקיקה שמה שעומד בבסיסה זה מאבק בין רשויות". היא תקפה את עצם הופעת השופטים בוועדת הכנסת וטענה כי מדובר ב"שבירת דיסטנס לא ראויה" בין הרשות השופטת למחוקקת.

מנגד, יו"ר הוועדה ח"כ אופיר כץ הציב את הנימוק הקואליציוני במילים חדות. כץ: "אין שום פרופורציה בין השכר של השופטים לתפקידים אחרים. צריך ועדה חיצונית שתעשה סדר בכל נושא השכר". סביב הטענה הזאת התפתח דיון על השאלה אם ההצעה באמת “מסדרת” את השכר, או שהיא מסווה מהלך פוליטי רחב יותר נגד מערכת המשפט.

ח"כ גלעד קריב (העבודה) הגדיר את זה כבעיה של “מראית עין”. קריב: "בבית הזה צריך להיות מקום גם למושג מראית עין. לא הייתם צריכים להביא כזאת חקיקה. ברור שתוביל לפגיעה בשכר השופטים לעתיד". ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) קשרה את הדיון למהלכים אחרים וטענה כי מדובר במהלך כולל, ואף תקפה את הבחירה לקדם את המהלך דווקא כחוק־יסוד.

האזהרה המשפטית: בפועל זו עלולה להיות הפחתה לשופטים בלבד

הייעוץ המשפטי לוועדת הכנסת פרסם ניירות הכנה שמשרטטים את הבעיה המרכזית שמאחורי המנגנון החדש: גם אם החוק מוצג כ"שוויון", התוצאה הצפויה עלולה להיות פגיעה ייחודית בנושאי משרה שיפוטית - ובמיוחד לשופטים הוותיקים.

בנייר ההכנה השני נאמר במפורש כי מחיקת סעיף ההגנה בחוק־יסוד: השפיטה מחייבת דיון חוקתי עמוק. ההסבר פשוט: עקרון אי־התלות נשען, בין היתר, על ההגנה מפני הפחתת שכר מכוונת. הייעוץ המשפטי מזכיר שהרעיון מעוגן גם במסורות חוקתיות בעולם, ומזהיר שהחוק, לצד התנאי שהציבה ועדת השרים לענייני חקיקה על “איזון” דרך הפחתות ולא העלאות, עלול להוביל הלכה למעשה להפחתת שכר השופטים .

המסמך מפרט שני מנגנונים שיכולים להפוך את “האחדה” לפגיעה ממוקדת:

* תקרת תוספת הוותק עד 15% - רכיב שרלוונטי בעיקר לשופטים, מפני שאצלם הוותק הוא מרכיב מבני בשכר, והגבלת התוספת תפגע בעיקר בהם;
* רשימה סגורה של תוספות שכר מותרות, שמוחקת תוספות המשולמות כיום לנושאי משרה שיפוטית, כך שביטולן יוביל להפחתה שמכוונת בפועל רק למערכת השפיטה.

גם נייר ההכנה הראשון מזכיר כי כיום השכר נקבע במסלולים שונים, ובחלקם הוקפא עידכון השכר כך שעלייה צפויה עם חידוש העידכון, מה שמעצים את הרגישות הציבורית והפוליטית סביב המהלך.

צילום: ברק לייזר (מימין) והשופט ירון לוי (משמאל) [צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת]

טענת ההסתמכות: “השמטת הקרקע מתחת למערכת”

נציגי מערכת המשפט דיברו בשפה של מערכת מקצועית שנכנסת למסלול ארוך ומחייב. השופט הבכיר ירון לוי: "אני חש אי-נוחות רבה והתחושה של שינוי סדרי עולם והשמטת כל הקרקע מתחת למערכת שנכנסנו אליה. הפגיעה הקשה ביותר היא באינטרס ההסתמכות". לוי הסביר כי הפער בין שכר היסוד לשכר בפועל נובע מתוספת ותק ותוספת ייחודית, והזהיר שהשינוי אינו רק “מספרים” אלא שינוי שיטה.

ברק לייזר, היועץ המשפטי של הרשות השופטת, חידד את נקודת העצמאות: "שכר מאובטח בהוראת חוק הוא לא אינטרס אישי אלא אינטרס לאומי. נטרול תוספות אלה יביא למצב שבו לא נצליח להחזיק שופטים במשך זמן בתפקיד". לדבריו, גם אם הכוונה היא בחינה מחודשת, ביטול ההגנות נתפס כמהלך שמחליש את אי־התלות.

הד"ר גיא לוריא מן המכון הישראלי לדמוקרטיה טען כי מדובר בתקדים מסוכן והזכיר כי בעולם מקובל עקרון אי־פגיעה בשכר שופטים, וכי בישראל ממילא קיימות נקודות חולשה בהגנות השיפוטיות.

התנגדויות רשמיות מהמערכת הדתית: קאדים ודיינים דורשים החרגה

מעבר לעימות הפוליטי, על שולחן הוועדה הונחו גם מסמכים כתובים של גורמי שפיטה. הנהלת בתי הדין השרעיים קראה לדחות את ההצעה או להחריג במפורש שופטים, קאדים ודיינים מתחולתה, בטענה שמדובר בפגיעה בהסדרים ייעודיים ובעצמאות השיפוטית. במסמך מודגש כי הקאדים הם חלק בלתי נפרד ממערכת השפיטה הממלכתית, וכי יציבות משטר השכר היא רכיב בהגנה מוסדית מפני לחצים חיצוניים .

במישור נוסף, הוצגה גם עמדה משפטית ממשרד נשיא המדינה שמצביעה על מורכבות שינוי מקור הסמכות לקביעת השכר, ועל הצורך להבחין בין “בחוק” לבין “לפי חוק” ובהסדרים הנלווים לכך.

בוארון משיב: “לא במערכה מול הרשות השופטת”

בוארון ניסה לקבע מסר מצמצם: החוק אינו “מערכה” מול הרשות השופטת, והוא גם אינו נוקב בסכומים אלא מייצר מדרג. הוא הוסיף כי ההצעה “לא חפה מתיקונים”, וכי סוגיית ההסתמכות והיעדר פגיעה רטרואקטיבית מחייבות מחשבה. בהמשך אף ציין אפשרות ששכר השופטים יעלה ולא רק ירד, והדגיש כי ועדה ציבורית צריכה “גמישות מקסימלית”. אלא שכאן בדיוק נשמעה התשובה מן האופוזיציה ומהייעוץ המשפטי: בלי שינוי עמוק בנוסח, התוצאה דה־פקטו צפויה להיות הפחתה, גם אם אינה מוכרזת.